מבזקים

ביקורת ראשונה מסוגה בעולם על אחד מכרטיסי המסך הפחות מוכרים, כרגע הביקורת מפורסמת באנגלית. אבל ללא ספק, שווה את המאמץ 

לקריאת הביקורת  

 

powered_by.png, 1 kB
ביקורת למשחק Clive Barker's Jericho הדפס דואל
הערכת משתמש: / 1
הגרוע ביותרהטוב ביותר 
נכתב על ידי Administrator   
Thursday, 29 November 2007
הקדמה
חז"ל סיפרו שלפני שהעולם הנוכחי נברא, היה הקב"ה בונה עולמות ומחריב אותם. מניסיון אני יכול להגיד שחצי השורה הזו מאוד בעייתית ואפשר לשאול עליה מליון שאלות כמו: מי אמר שאת העולם הזה הוא לא יחריב? למה החריב? ואיך זה יכול להיות שהקב"ה יברא משהו שלא יהיה מספיק כדי לגרום לו להיות מרוצה מהתוצאה הסופית? השאלות האלו יכולות לגרום לכאב ראש לא קטן וללא מעט פולמוסים והתפלספויות אין קץ.

עכשיו הנה לכם מתכון איכותי לכאב ראש חזק ביותר: קחו את השאלה האחרונה ותוסיפו לה את השאלה "האם הקב"ה יכול לברוא אבן אותה הוא לא יכול להרים?" תוסיפו לדיון דוס, אתיאיסט, שמאלן ומדען מפולצן שחושב שהוא חכם. שימו את ארבעת האישים בחדר אחד סגור עם כיבוד קל והרי לכם כאב הראש מוכן.

Image

 

הסיפור
כמו שאתם יכולים להבין מההקדמה, גם כאן הקב"ה קשור לסיפור בקטע של הבריאה, אלא שבניגוד לגרסה של חז"ל, במשחק Clive Barker's Jericho, אחרי שהאל בורא את הישות הראשונה ומתחרט הוא מגלה שהוא לא יכול להרוס אותה ולכן הוא כולא אותה בתיבה שמחוצה לה הוא בורא עולם חדש עם בני אדם רגילים.

זה לא משנה כמה צעצועים תשימו בכלא, הכלא עדיין יהיה משעמם ולכן הדמות עושה כל שביכולתה לפתוח את המעבר בין התיבה לעולמם של בני האדם. אם כל זה לא מספיק אז בנוסף לרשע של הישות יש גם כמה אנשים טיפשים ומרושעים כאחד שחושבים ששחרור הישות יעשה להם רק טוב. הפעם הראשונה שמישהו פתח את התיבה הייתה ממש בשוגג לפני כמה אלפי שנים, כאשר השומרונים שבנו את העיר אל קהדי בלב המדבר מצאו את הקופסה, לפי הסיפור גם הצלבנים פתחו אותה די בטעות, אבל לדעתי הגרמנים פתחו את התיבה בכוונה וכמותם גם התיפלץ המרושע "ליץ" שבמשחק עושה כל שביכולתו כדי לשחרר את הישות שבתיבה. כאן אתם נכנסים לפעולה עם צוות יריחו, שהם צוות של שבעה לוחמים מיומנים ובעלי כישורים על-טבעיים בשירות צבא ארה"ב. תפקידכם יהיה לחבור לכח הבריטי המקביל אליכם וללכת לסגור את השער בין העולמות. נשמע פשוט אה..?

Image

 

גרפיקה
בכל מה שקשור לגרפיקה המשחק יוצא מנצח ובגדול, הטקסטורה העדינה ואפשר גם להגיד השחצנית של המשחק מעצימה את חוויית המשחק ונותנת תחושה שמדובר בסביבה אמיתית לחלוטין, במשחק נעשה גם שימוש בקונטרסט סרקסטי: הסביבה והיריבים צבועים לרוב בצבעי אפור מת בעוד דמויות צוות יריחו מבריקות בצבעי לבן שחור ואדום, יש בעיצוב הזה של המשחק הרבה אמירות אומנותיות עליהן לא נתעכב, אבל בשורה התחתונה נגיד שהניגוד מעצים את התחושה שאתם אורחים לא רצויים בעולם המתים.

במסגרת האפשרויות הגרפיות תוכלו לשלוט בצללים, ברמת המצלל והטקסטורה, ברמת הרכות של הפרטים, ביחס האורך -רוחב של המסך ברמת הבהירות וברזולוציה. זה נכון שתפריט האפשרויות הגרפיות לא עשיר במיוחד ואין יותר מידי שליטה ברמה של כל אחת מהאפשרויות, אבל אתם לא תרגישו צורך מיוחד בכוונון עדין של הגרפיקה בעיקר בגלל הביצועים המרשימים שהמערכת מפגינה.

Image

 

קול וסאונד
אפשרויות הסאונד גם הן לא עשירות במיוחד ואתם תוכלו באופן כללי לשלוט ברמת האפקטים, בסאונד ובמוזיקה. על זו האחרונה יש לנו מעט מילים טובות להגיד, בואו נתחיל מזה שבעת כתיבת הביקורת המוזיקה הייתה זכורה לנו רק במעומעם ונאלצנו להפעיל שוב את המשחק כדי להיזכר אם בכלל הייתה או לא הייתה מוזיקה, השילוב של המוזיקה עצמה עם המשחק נוראי ולא תמיד ברור מה הקשר בין היצירה המושמעת לסיטואציה המשחקית. לגבי הסאונד והקולות אפשר להגיד שהם איכותיים ועומדים בסטנדרט, אומנם לא היו אפקטים מיוחדים שהשאירו אותנו פעורי פה, אבל בתחום הזה המשחק בהחלט מספק את הסחורה.

 Image

 


דרישות מערכת
הדרישות המינימאליות הרשמיות של המערכת הן:
Windows XP / Vista
CPU: Pentium 2.4 GHz or Athlon XP 2400+
RAM: 1 GB
Graphics Card: GeForce 6600 / Radeon X1600
DirectX 9 Compatible Sound Card
2 GB Hard Drive Space
2x DVD-ROM Drive

דרישות מומלצות
Windows XP / Vista
CPU: Intel Core 2 Duo or Athlon 64 X2
RAM: 4 GB
Graphics Card: GeForce 8600 or Radeon X1950
Creative Sound Blaster X-Fi Sound Card
2 GB Hard Drive Space
2x DVD-ROM Drive

 אצלי על המחשב המשחק לרוב כמעט רץ חלק על ההגדרות הגבוהות ביותר, כמעט חלק זה אומר שזמן התגובה של העכבר לא היה אידיאלי ולעיתים רחוקות היו לאגים קטנים שלא הפריעו יותר מידי. אבל ביחס למשחקים כמו Crysis וביחס לאיכות הגרפיקה המתקבלת המנוע הגרפי נותן ביצועים איכותיים ביותר.    

 

 Image

 

המשחק והשליטה במשחק
בשל אופי המשחק השורות הבאות הולכות להיות ספויילר אחד גדול:
יריחו הוא משחק FPS המשלב עבודת צוות ולוחמה אישית, צוות יריחו הוא צוות לוחמה מיוחד שמורכב מאנשים בעלי יכולות מיוחדות כמו טלקינזיס, שליטה באש, ריפוי ועוד. אתם משחקים את ראש הצוות רוס שחולם חלום מוזר על דמות, ספק ילד, ספק חייזר, שמבקשת ממנו עזרה. המפליא הוא שהדמות מהחלום ממשיכה להופיע ככל שמתקרבים לעיר אל קהדי ממנה נקלטו קריאות מצוקה של מדענים ובמקביל משתוללת בה סופת הוריקן. בשלב די מוקדם של המשחק מודיעים לכם שיהיו "קורבנות הכרחיים" מבין צוות יריחו, מה שאתם לא יכולים לשער הוא שהקורבן ההכרחי במשחק תהייה הדמות שלכם.

 

Image

 

לכל מי שחשש שכאן מסתיים המשחק אנחנו יכולים להרגיע ולהגיד, אל חשש למרות שרוס מת הרוח שלו ממשיכה לחיות בתודעה של חבריו – פשוטו כמשמעו. למעשה חברי הצוות של רוס לא כל כך שמחים מזה שהרוח שלו משוטטת לה בין המוחות שלהם ומשתלטת להם על הגוף, אבל בשבילכם זו הזדמנות אדירה לעבור בין הדמויות השונות, ללמוד מהן היכולות של כל דמות ולשחק את המשחק משש זוויות משחק שונות.

אני כבר יכול להגיד לכם שהספין הזה שרוס מת ושפתאום אתם יכולים לשחק בדמויות של שאר חברי הצוות הוא מצד אחד חביב ובא במקום בגלל שהמשחק התחיל להיות טיפה משעמם (ואני מדבר איתכם על שלב מוקדם במשחק). ומצד שני מדובר בטריק מקורי אבל מעצבן, כי  למרות שבהמשך מלמדים אתכם איך לעבור במהירות בין הלוחמים ואתם הופכים להיות למיומנים בדבר, למרות הכל חוויית המשחק נפגמת מעט מכך שכדי להשתמש ביכולת מסויימת צריך להחליף גם דמות: זה מבלבל ומסורבל.

 

Image

 

 

מלבד השליטה הישירה על הדמויות אתם תוכלו לשלוט גם על שני הצוותים (אלפא ואומגה) ברמת "עצרו והמתינו כאן" או "התקדמו". למרות שחברי הצוותים שלכם יודעים ממש לחזור ממש יפה על הפקודות שלכם, בפועל הם עושים מה שמתחשק להם ושאתם אומרים להם לעצור אז זו לא עצירה מיידית, אלא יותר הצהרת כוונות על עצירה, כמו גם הקטע של "קדימה אחרי". ועוד יותר גרוע: זה יכול להיות דבר מאוד מעצבן שמלבדכם גם המחשב שולט בדמויות (באלו שאתם לא שוכנים בתוכן) ואז כל דמות עושה כל מה שבא לה, בעיקר שלרגע אחד אתם שולטים לחלוטין בדמות שבחרתם וברגע שאתם עוזבים את הדמות היא מתחילה לעשות דברים מטופשים ולהרוס לכם את כל היתרון האסטרטגי.

הממשק של המשחק הוא לא הממשק הכי ידידותי שראיתי, בואו נתחיל מזה שראיתי ממשקים הרבה יותר ידידותיים ומזה שבממשק הנוכחי לא כל כך נוח לשלוט, תוסיפו לזה את העובדה שאתם לא יכולים לעצור ולשמור בכל רגע נתון שמתחשק לכם ותגיעו למסקנה שהדבר יוצר התחייבות כלפי המשחק ואם יש שלב שלא הולך לכם, אתם צריכים לחזור עליו שוב ושוב וזה הופך להיות לסיוט אחד ארוך. ממה שנראה המשחק תוכנן עבור קונסולת המשחקים PS3 ולכן יש בו קטעים שעל פניו הרבה יותר קל לעבור אותם עם קונסולה (כמו למשל שאומרים לכם להקיש על לחצן מסוים בזמן). ההבדל הקטנטן הזה בין פלטפורמת ה-PC לבין ה-PS3 הופך שלבים מסוימים במשחק לבלתי נסבלים לחלוטין.

 

Image

 

יש במשחק משהו שמזכיר לי את PREY, כולם זוכרים את טומי הלוחם האינדיאני החביב שפשוט לא יכול למות כי כל פעם שהוא נהרג הוא עובר לעולם הבא, שם הוא מחדש חיים וחוזר למשחק עם כמות החיים שאסף, גם כאן המצב דומה: בכל פעם שאתם מתים אתם עוברים לדמות אחרת שעדיין בחיים ואם כל הדמויות מתות אז אתם פשוט חוזרים לשחק מנקודת הבדיקה האחרונה.   

כל עניין החיים לא כל כך ברור במשחק, בואו נתחיל מזה שאתם יכולים להחיות דמויות אחרות, שיכולות גם הן להחיות אתכם, כך שזה די קשה להרוג אתכם אם אתם משחקים כמו שצריך. אבל אם תשאלו אותי כמה יריות צריך כדי להרוג לוחם בצוות יריחו אני אגיד לכם "אין לי מושג" וזה בעיקר בגלל שאין מד חיים שמראה בספרות כמה חיים נשארו לכם אלא יותר מד – נזק שמתרוקן ומתמלא עם הזמן. כמו שאתם מנחשים אין במשחק גם ערכות עזרה ראשונה, כנראה שמישהו כאן לא מאמין בזה שלדרוך על אוכל (וולפנשטיין) או לאכול תפוצ'יפס (ביושוק) יכול להיות עד כדי כך בריא.

 

Image

 

האויבים במשחק הם לא האויבים הכי מגוונים שיש: זומבים, זומבים שמתפוצצים, זומבים גדולים יותר, זומבים מעופפים, ילדי זומבי וכן הלאה.. אני לא יודע אם הכוונה של יוצרי המשחק הייתה כזו, אבל יש משהו ממש סיזיפי בלהילחם בכל הזומבים האלו שפתאום באים משום מקום ואני אומר סיזיפי בגלל הפן המשעמם שבעניין. עכשיו הנה שאלה טובה, אם אתם נלחמים בזומבים, אז מאיפה יש לכם תחמושת? הרי בעיר אשורית עתיקה לא מפוזרים ארגזי תחמושת ברחוב וגם אם היו כאלה, מי היה רוצה להשתמש בקליעים בני כמה אלפי שנים? התשובה לשאלה הזו תמוהה בערך כמו העלילה של המשחק, והיא שאת התחמושת אתם מקבלים בשתי הזדמנויות: בכל נקודת בדיקה שהיא גם נקודת שמירה ((Check point שאתם עוברים התחמושת שלכם מתחדשת לחלוטין. ההזדמנות השנייה היא כשממש נגמרת לכם התחמושת, אתם תבקשו תחמושת מקול (אחת הלוחמות) שתשלח לכם בדרך נס כמות קטנה של אספקה.

גם אם הזומבים כן היו נושאים תחמושת, עדיין זה לא היה עוזר לכם יותר מידי כי כמה שניות אחרי שאתם הורגים את היריבים מגיע נחיל שלם של זבובים ואוסף את הגופה שלהם. הקטע הזה יכול להיות די מתסכל, בעיקר בגלל שלא נשארות לכם גופות להתעלל בהם, חסידי קליב ברקר יגידו שזה אפקט שנועד לגרום לנו לפחד יותר. אני אומר בולשיט, זה בגלל דירוג האלימות – היוצרים של המשחק מצאו דרך מקורית לא להשאיר גופות להתעללות, בניגוד למשחק Call of Jaurez שבו פשוט הדמות שלכם סירבה להתעלל בגופות כעקרון והרגיזה את הגיימרים.

 

Image

 

כמו שאמרתי לכל דמות יש את היכולות המיוחדות שלה, והשימוש ביכולות הוא מוגבל לזמן: יש מדיד שצריך להתמלא כדי שהדמות תוכל להשתמש ביכולות המיוחדות שלה, כמובן שמספר השימושים לא מוגבל, אלא רק התדירות שלהם. בכלל המשחק צולע בכל מה שקשור למתן האינפורמציה לגבי כמה חיים או כמה כוחות מיוחדים יש לדמות וכמה זמן נדרש עד להתחדשות מלאה. 

בדבר אחד לא ניתן להאשים את היוצרים של המשחק וזה בחוסר מקוריות: יש לנו כאן שלל רעיונות חדשניים המשולבים עם רעיונות שנלקחו מעשרות משחקים אחרים כדי לקבל משחק מגוון ומקורי כאחד, מצד אחד הגיוון הזה גורם למשחק להיות הרבה יותר מעניין, אך מצד שני יש גם מידי פעם תחושה של עומס ומורכבות יתר.

כמו שהזכרתי קודם, העלילה עצמה והקרבות די משעממים וכדי להפיג את השעמום הזה הכניסו יוצרי המשחק טוויסטים וספינים קטנים בעלילה ובאופי המשחק. אם תבחנו את השינויים והטוויסטים בעלילה אחד לאחד תגיעו למסקנה שהם הוכנסו כמו שאומרים "על פי הספר". כך כשנדמה ששקעתם לתוך שגרת המשחק מופיע פתאום איזה טריק או טוויסט מקורי בעלילה. אז אם הכל לפי הספר מה לא טוב? מה שלא טוב זה כשמתקבלת תחושה שאת המשחק הזה בנו רובוטים ולא בני אדם, אין את הריגוש האמיתי, הכל כמו שצריך להיות אבל בלי הנשמה, בלי המגע הסופי, בלי הפינאלה.

 

Image

 

במשחק יש לכם רק משימת סולו אחת – המשימה הראשית של הקמפיין, הדבר לא מאריך את אורך החיים של המשחק וזה אומר שאחרי שתגמרו את הקמפיין, סביר להניח שהמשחק יקשט לכם את מדף המשחקים. לכל מי ששואל אותי, אז כן זו ההצהרה שלי, אין לי שום כוונה שבעולם לחזור על הקמפיין ולשחק אותו מחדש. אם היה משחק מולטיפלייר אז המצב היה מן הסתם שונה, אבל לפי שעה אין את האפשרות הזו, מה שמקטין משמעותית את מספר השעות שניתן להנות מהמשחק.

בשלושת הפסקאות הקודמות רק התלוננתי והתלוננתי ולא אמרתי מה חסר, או איך היה נכון יותר לבנות את דינמיקת המשחק, ובכן התחושה שאתם מקבלים במשחק היא שאתם לא באמת חייבים להתאמץ בשביל כלום. אתם מקבלים כוחות, נשקים ואפילו תחמושת בחינם ובכמויות. אין לכם בניית דמות ואין לכם אתגר להשגת יכולות ונשקים סודיים. למרות שאפשר למות במשחק הרגשתי כאילו אני צ'יטר שמשחק על גוד-מוד. או על idkfa \ idclip למי שזוכר את דום \ דיוק. אתם רוצים שנהנה מהמשחק? תנו לנו לבנות את הדמות לבד, תנו לנו לירוק דם כדי להשיג נשקים, ריפוי ויכולות, תנו לנו לאן לשאוף ולא רק את הפחד שנאבד דמויות וכוחות והמשחק יהיה הרבה יותר מרתק.

קטעי המעבר במשחק נעים בין הביזארי למצחיקים, יש שם הומור יבש, ויש קטעי מעבר שהם סרטונים קטנים וחמודים. אבל יש גם קטעי ביניים שהם למעשה חלק מהמשחק בהם הדמויות שלכם משוחחות בינן לבין עצמן ואתם לא יכולים לירות או להפעיל את הכוחות שלכם. למרות שאין אויבים בקטעים אלו, הייתי שמח לוותר עליהם ועל עומס המלל שהם מעבירים.

Image

  

מסקנות
המשחק יריחו הוא משחק FPS עם כל נתוני הפתיחה הטובים שיכולים להיות למשחק שכזה: גרפיקה ומנוע גרפי מעולים, אפקטים וסאונד טובים (תתעלמו רגע מהמוזיקה). דמויות ואויבים מעוצבים, נשקים מגניבים, יכולות ייחודיות, הרבה טוויסטים בעלילה ועוד הפתעות לרוב.

למרות ואולי גם בגלל כל נתוני הפתיחה המעולים הללו, כל שמשחקים יותר כך גוברת תחושת ההחמצה והפספוס האדיר של המשחק הזה. אני לא אתפלא אם יהיו תחרויות בהן המשחק יזכה לתואר משחק השנה, כי את הנתונים להיות משחק השנה יש לו, אבל אני אתפלא מאוד אם תסיימו את המשחק בלי להגיד "יכלו לעשות אותו הרבה יותר טוב וחבל".

לפי מה שנראה המשחק גם הותאם עבור קונסולה ולא עבור שחקני PC, אני יכול להבטיח לכם שיהיו מצבים בהם תרצו לשבור את המקלדת בגלל שלא תצליחו לחזור על צירופי הקומבינציה המטורפים שיכתיבו לכם. עצה שלי היא: תנסו לחשוב כמו שחקני PS3 ותנסו להקיש את הקומבינציות עוד לפני שמבקשים מכם להקיש אותן, זה עובד.

מי שמכיר אותי יודע שלא משנה באיזה משחק מדובר, ברגע שאין את האפשרות של השחקן לעשות שמירה בכל רגע נתון (מלבד משימות מיוחדות), המשחק מתחיל ישר לאבד אצלי נקודות זכות. כמו שהזכרתי קודם יש במשחק נקודות בדיקה, אבל למה שאני אצטרך כל פעם שאני יורד מהמחשב לחזור על מה שקרה מאז שעברתי את נקודת הבדיקה האחרונה? חוץ מזה כיום יש תופעה של גיימרים שמתים מול המחשב מעודף משחק, ולפגוע בחופש של הגיימר לרדת מהמשחק בכל שלב שהוא רוצה לא תורם למיגור התופעה...

שימו לב שלאורך כל הביקורת התעלמתי כמעט לחלוטין מעניין האימה, המשחק אמור להיות מפחיד, אבל הוא לא (אולי רק הילד הקטן שדומה לחייזר). יוצרי המשחק חשבו ככל הנראה שזוועות כמו זומבים, דם וחלקי גופות זה מה שנותן את אפקט הפחד והם טעו ובגדול. לפני שקונים תזכרו שבמשחק יש זוועות והוא לא מתאים לילדים מתחת לגיל 17 (לדעתי) ואני אגיד שוב: מפחיד זה לא.

 

האם המשחק שווה את הכסף
בפירוש לא, אתם לא תקבלו את התמורה המלאה לכספיכם. אני בטוח שיבוא יום וכולם יזכרו ביריחו כמשחק שהכניס איזשהו חידוש לעולם המשחקים, אבל לא יזכרו בדיוק באיזה חידוש מדובר. אם אתם רוצים שיהיה לכם עותק מפיסת משחק היסטורית אז סבבה – תקנו אותו, אני לא הצלחתי ליהנות ממנו. אם תיקחו בחשבון שאין במשחק את האפשרות למשחק רשת – מרובה משתתפים, תגיעו למסקנה שמספר השעות האפקטיביות מהן תפיקו הנאה במשחק יריחו קטן מ-20. אני למעשה נהניתי אולי בשעתיים הראשונות למשחק ושאר הביקורת הייתה סיוט ארוך וממושך שרק קיוויתי שיגמר. נדיר שזה קורה לי במשחקי FPS.

ציון
 גרפיקה:10
סאונד: 7
עלילה: 8
אתגר (רמת קושי): 5
מקוריות: 9
ציון סופי 7.3 

**המשחק מכיל תוכני אימה ולכן אינו מומלץ לילדים מתחת לגיל 17 ע"פ דירוג המבקר**

הביקורת נכתבה ע"י Falcon

נערכה ע"י עזרא א.

עוד תמונות:

Image

Image

 Image

Image

Image

Image

Image

Image

עידכון אחרון ( Thursday, 29 November 2007 )
 
< כתבה קודמת   כתבה הבאה >
Site by: MtK

eXTReMe Tracker