מבוא
המשמר האדמוני של קוברה מזנק אל עבר יחדת החילוץ של כוח המחץ ביריות, אבל רגל ברזל – הלוחם האינדיאני מביס את כולם בבעיטת זינוק אחת, עכשיו הדבר היחיד שעומד בינם  לחופש הוא רעם – הנינג'ה הלבנה, ששקול בכוחו לרגל ברזל. רק שהפעם בידיו של רעם יש את אקסליבר: החרב האגדית של המלך ארתור, שהופכת את כל מי שאוחז בה לבלתי מנוצח. הגשם יורד בחוזקה ורגל ברזל נלחם בעוז נגד רעם, אך ללא הועיל – החרב בידיו של רעם. אבל פתאום,  משום מקום מגיח הנשר של רגל ברזל וחוטף לרעם את החרב מהידיים וזורק אותה לקרקעית האגם. כצפוי, מרגע שרעם מאבד את החרב הוא מפסיד לרגל ברזל וחבריו ובורח. "כן בטח" צעקתי בבוז, "רק הנשר האפס הזה יקח את  החרב אקסליבר ועוד מהלהב, כל האצבעות שלו היו צריכות ללכת לעזאזל, ועוד בגשם הזה איך נשר יכול לעוף".

כל זה היה עשרים שנה אחורה, ומאז הפרק הזה, ועוד פרקים דומים יותר של כח המחץ, בהם יכולתם לראות סצנות הזויות כמו מטוס שחותך טנק עם הכנף, התחלתי לקוות שכוחותיו של קוברה ינצחו ובגדול. השנאה ל"כוחות האור" שמנצחים רק בגלל שהצדק צריך להעשות פשוט הרגיזה אותי, והתפשטה  מתוכנית זו לעוד ועוד תוכניות, כך שמשלב מסויים קיוויתי שהרובוטיריקים הטרנטות יפסידו לשקרניקים ושגרגמל יהרוג כבר את הדרדסים במקום לשים אותם בכלובים העלובים (שברור שהם יברחו מהם).  

עכשיו ברור לכם ששמחתי שקיבלתי את המשחק Infernal  בו אתם משחקים מלאך שמודח ועובר צד לכוחות האופל, הרי זו הזדמנות להראות שכוחות הרשע יכולים לנצח, לא בגלל צדק, אלא בגלל שהם הרבה יותר איכותיים...

הסיפור
המשחק Infernal שמובא אלינו ע"י Playlogic International ופותח ע"י Metropolis מתחיל בסרטון וידאו משעמם למדי בו רואים את כוחות האור רוחשים משהו סודי לחלוטין בכנסייה, ובאותה העת המלאך המודח "ראין לנוקס"  יושב עם חברתו המלאכית בבית הקפה ומדבר על החיים שלו כאדם רגיל, שלפתע מגיחים כוחות האור מכל כיוון ומנסים לחסל אותו, ראין מבין שאין לו סיכוי לשרוד כאדם רגיל ונענה להצעה של השטן לעבור לכוחות האופל ובכך לקבל את ההגנה שבכוחות של שד. כמובן שתמורת הכוחות שמקבל ראין הוא צריך לעשות משימות בשביל כוחות האופל, ולהילחם איך לא – במלאכים שלפני כמה רגעים הוא היה לצידם.

גרפיקה
אם יש משהו שחייב לקבל ציון 10 במשחק infernal זה קודם כל הגרפיקה. דעו לכם שכבר הרבה זמן אני מחכה למשחק עם גרפיקה באיכות כזו, ואני לא מדבר רק על המנוע הגרפי, עליו נרחיב בהמשך. אני מדבר על הכניסה לפרטים הקטנים: הדמויות מדברות ומזיזות את השפתיים ואת העיניים, מה  שגורם להן להראות יותר אמיתיות מתמיד. העיצוב של הדמויות במשחק גם הוא מושקע ומראה על הרבה מאוד כישרון של הצוות המפתח. במסך האפשרויות הגרפיות יש לכם את האפשרות לבחור ברזולוציית המשחק, יחס רוחב גובה של המסך (טוב לבעלי מסך רחב). ברמת הבהירות, ברמת האנטיאלייזינג, ובאיכות הגרפית הכללית. לא משנה לי אם זה כתוב או לא אבל אני יכול להגיד לכם שהכול נראה כל כך אמיתי ויפה בגלל שיש שימוש בטכנולוגיית HDR, שלדעתי מוטמעת עמוק מאוד במנוע הגרפי.

אם אנחנו מדברים על המנוע הגרפי, אז אפשר לתת ליוצרים של המשחק הרבה מאוד מחמאות: למרות שהמשחק נראה מהמם, ובאופן רשמי רץ עם גרסה משופרת של DirectX, הוא לא נתקע ולא מעיק יותר מידי על המחשב. בניגוד למשחקים עם גרפיקה דומה\פחותה ומנוע דפוק שתקעו לי את המחשב (גוסט ריקון לדוגמא). יש אנשים שכל מה שחשוב להם במשחק זה הגרפיקה, לא אכפת להם מהעלילה, או מדרגות הקושי, העיקר שיראה טוב. אנשים כאלו יהיו מאושרים עם המשחק Infernal.

סאונד
על הסאונד יש לנו פחות מה להגיד, נכון יש שליטה מלוח הבקרה באפשרויות הסאונד, אבל זה לא מספיק, לא נתקלתי באפשרות לשנות את ערוצי הסאונד או את התדירות של הקול. מה שכן יכולתם לשנות את עוצמת המוסיקה, את עוצמת ה-SFX, את עוצמת הקולות של הדמויות ובנוסף אתם יכולים לקבוע אם להפעיל את אפשרות הקול התלת מימדי (אני מניח שהתכוונו לסראונד). כמו בכל משחק פעולה המוסיקה מותחת בקרבות, אבל לא מותחת יותר מידי, ואפילו במשחקים עתיקים כמו DOOM נלחצתי יותר מהמוסיקה מאשר במשחק הזה. אולי בגלל שאתם משחקים מלאך שממש אבל ממש קשה להרוג ולכן אין הרבה דברים שיכולים להלחיץ אתכם. מה שכן בשלבים מסויימים המוסיקה הפכה להיות דביקה ומעצבנת והעדפתי להשתיק אותה לחלוטין. בנוגע לקולות הנשקים היריות ושאר האפקטים, לא מצאתי משהו מיוחד ששווה לספר עליו.

דרישות מערכת
אני אוהב להתחיל עם המחשב שאיתו שיחקתי: X1650 של ATI, מעבדAMD 3500 ו-512Mb זיכרון. בהגדרות גרפיות גבוהות המשחק רץ די טוב ורק לעיתים רחוקות היו לאגים במערכת, בעיקר שהייתי מוקף בעשרות אוייבים מכל כיוון, אבל כמו שאתם כבר מכירים אותי, את בעיית ריבוי האוייבים פתרתי מהר...

טיפה צילום אומנותי 

דרישות המערכת המקוריות הן:

Windows 2000/XP
מעבד Pentium 4 or AMD Athlon 1.7 GHz
זיכרון 512 MB
כרטיס מסך עם לפחות 64MB RAM

בהתחשב במערכת איתה שיחקתי אני יכול להגיד שיש התאמה בין הדרישות לבין תפקוד המערכת.

המשחק והשליטה במשחק
אם היו שואלים אותי מה המשחק הזה מזכיר לי יותר מכל, הייתי עונה ללא כל צל של ספר את DUKE. אותו בחור מלא סטרואידים שנחשב לאיש ה-FPS המגניב ביותר בשנות התשעים, יכול היה בקלות לשחק בדמות המלאך המומר באינפרנל. וזה הדבר הבולט ביותר שיש במשחק: סטייל, עוד לפני שאתם מתחילים לשחק, התפריט הראשי כולו פוזה וסטייל, ההקדמה נעשית עם סטייל, הדמות מעוצבת בסטייל, הדמות שלכם יורה בסטייל ושואבת גופות בסטייל או במילה אחת: סטייל.

עכשיו אחרי שנרגענו לשתי שניות מכל הסטייל הזה, בואו נשמע על המשחק עצמו, כמו שאמרנו כבר אתם משחקים את דמותו של ראין רנולדס, שנלחם במלאכים ועושה את זה בצורה הכי מגניבה שיש, לקרב היריות הראשון שלכם אתם נזרקים בלי התרעה מוקדמת או אימון מיוחד, כשרק הודעה שאומרת איך לתפעל את כלי הנשק שלכם מפרידה בינכם לאוייבים שבאים עליכם בכמוויות אדירות. אבל בלי חשש, כמו שאמרנו כבר אתם מלאך לשעבר ולכן בלי קשר לרמת הקושי בה אתם משחקים, היריות כמעט ולא גורמות לכם נזק, לפחות לא בשלבים הראשונים, ואתם מצליחים מהר מאוד ללמוד שכדאי לכם לחסוך בתחמושת, ושניתן לרוץ ללא בושה אל האוייבים באקדח שלוף, למרות שאתם יכולים לעמוד צמוד לקיר ולירות ירי חיפוי בצורה הכי סטייליסטית שקיימת.

בעיית התחמושת במשחק נובעת מכך שהדמות שלכם זורקת מחסניות בכל טעינה ולא מכניסה כדורים כמו בוולפנשטיין, כך שאם חסר לכם כדור אחד במחסנית של שלושים כדורים, טעינה תוביל לאיבוד 29 כדורים- אכן מציאותי אבל לא נעים. בנשקים לא היו חידושים במשחק, ואין נשקים שלא ראיתם במשחקים אחרים. מה שטוב במשחק זה שאתם מהר מאוד מקבלים את הנשק האוטומטי הראשון שלכם ולא צריכים לרוץ עם אקדח (שלדעתי יכול להיות עדיף בכמה מקרים). אם מדברים על נשקים אפשר גם להזכיר את היכולות המיוחדות שלכם, וכאן יש גם חידושים: בהתחלה אתם מקבלים את היכולת לחזק את היריות שלכם ב"אינפרנל" שזה אומר שהכדור שלכם מקבל כוח אש אדיר, שיכול להיות גם הדבר היחיד שפוגע בחלק מהאוייבים. בהמשך אתם מקבלים עוד כוחות, שהמעניין יותר הוא היכולת לראות ב"אינפרנלית" שזה אומר, לראות נקודות שעמידה בהם מחדשת לכם את המאנה, או את כח החיים ואפילו קודים סודיים של דלתות ומעברים.

כמו בכל משחק טוב, גם כאן ניסו לשים כמה חידות של מחשבה  (איך להינצל או לעבור שלב) שמאלצות את התאים האפורים במוח שלכם לעשות טיפה כושר, אבל לא מספיק. את החידה הכי קשה לקח לי כמה דקות לפתור ובסך הכל היו משהו כמו ארבעה חידות רציניות לאורך כל המשחק, כך שאני בטוח שרק נאבים מוחלטים יבקשו עזרה במשחק הזה. בכדי לעבור את החידות תאלצו להשתמש בכל היכולות המיוחדות שלכם: בלתי נראות בשעה שמתגלגלים, יכולת שיגור עצמית לזמן מוגבל, יכולת ראיית נסתר, יכולת טלפורט ויכולות משחק כמו ירי ודיוק.  אגב, אם מדברים על יכולות מיוחדות אז אתם יכולים לשאוב את הגופות של האוייבים שלכם תוך כדי שאתם מחדשים את החיים וגונבים להם את הנשקים שהיו עליהם, כמובן בדרך הכי סטייליסטית שיש.

המפלצות במשחק לא היו כל כך מגוונות. אוקי, ע"פ ההגדרה של "מפלצות" אז היה רק אתכם ואת השטן שעוזר לכם. אבל מזווית הראייה של ראין לנוקס, לא היו מפלצות או אוייבים מגוונים במיוחד: יכולתם להרוג מלאכים בחליפות, מלאכים במדים, מלאכים מתנקשים, מלאכים מתרוממים, מלאכים פועלים, מלאכים בחליפות צוללן, מלאכים מתאבדים (הזומבים של הפרופסור) וכן הלאה. וגם אם יצא לכם להילחם בפרופסור או בעוזרת שלו אז גם הם מלאכים. אני באמצע המשחק קיוויתי שתתנפל עלי תולעת ענקית, או איזה להקת יונים טורדנית אך מאומה. מלאכים, מלאכים ועוד מלאכים. כל זה לא תרם לעובדה שהמשחק ברמה הקלה התחיל להיות משעמם ומונוטוני, ואני נאלצתי לעבור לשחק ברמה הקשה ביותר כדי לסיים את המשחק ולא למות משעמום.

אם היה משהו שעיצבן אותי במשחק, זה שבירת עקומת הלמידה של השחקן, ואני אסביר: בכל משחק איכותי מלמדים אתכם עיקרון ואז נותנים לכם לתרגל אותו במליון הזדמנויות שונות, בדרכים של חידות אותן ניתן לפתור רק בעזרת העיקרון שלמדתם לאורך המשחק. אכן, גם כאן יכולתם לעבור שלב רק אחרי שקיבלתם כוח מיוחד שעזר לכם להתגבר על מכשול, אך לא לזה אני מתכוון. אני מדבר על זה ששמים מולכם יריב גדול או קשה במיוחד, שהיריות שלכם לא משפיעות עליו, ועד שאתם מצליחים להבין מה בדיוק פוגע בו ומפנימים את המסר, אז אתם מגלים שביריב הבא הטריק שלמדתם כבר לא עובד ועכשיו עליכם לחפש פטנט חדש שיעזור לכם להתמודד עם היריב. הכול טוב ויפה, אז אני אומר שאם יוצרי המשחק רוצים להמציא חוקים ולשבור אותם, הם רשאים לעשות זאת ככל העולה על רוחם. רק שימו איזה רמז שיראה אם הפגיעה ביריב אפקטיבית או לא, לא ביקשנו הרבה. רק איזה מדיד קטן שמראה כמה חיים יש לאויב או איזה סימון של פגיעה על הכוונת כל פעם שנגרם לו נזק. ב-Dark Massiah למשל, שרצו לרמוז לנו שלא ניתן להרוג את היריב, שמו דרקון ענק שרק הראש שלו סוגר את המסך... את הרמז כבר הבנו לבד.

מאחר ומדובר במשחק FPS מתקדם היינו מצפים מהיריבים להפגין יותר אינטיליגנציה מלאכותית מאשר משחקים ישנים, אבל מהר מאוד אתם מגלים בלי קשר לדרגת הקושי שבוטים של המחשב לא כל כך חכמים ולא מהווים אתגר מיוחד. מה גם שאתם יכולים כל הזמן לשמוע את השיחות שלהם בקשר (אין לי מושג איך) ולהבין עד כמה הם טיפשים: אם תתחבאו שנייה אחת מאחורי עמוד הבוטים ידווחו שהם לא רואים אתכם וככל הנראה הלכתם לאיבוד או ברחתם. בגדול הבוטים חותרים למגע – שזה טוב וככה צריך להיות בכל משחקי ה-FPS, לא שזה עזר להם במשהו..

משחק הרשת
את האפשרות הזו אפילו לא מצאתי וחבל, כידוע היום מרבית המשחקים מתקיימים ברשת מול שחקנים אחרים מהעולם, אולי בהמשך תצא תוספת שנותנת גם את האפשרות הרשת. אני מאוד מקווה בשביל היוצרים של המשחק, בעיקר כי אני חושב שברשת יכול להיות לו פוטנציאל אדיר.

מסקנות
 המשחק Infernal הוא משחק סטייליסטי, עם גרפיקה ועיצוב מעולים וזהו, המשחק עצמו לא כל כך קשה ויכול להיות משעמם וקל מידי ברמות הקלות, ואולי לכמה אנשים הוא יהיה קשה מידי ברמות הקשות. החידות במשחק לא פורפורציונאליות לרמת המשחק, ולא בנויות תמיד בצורה שבה שחקן טוב יוכל להבין מהר מה רוצים ממנו, מה שיגרום לשחקנים נאבים להרבה תיסכול וצער. שחקנים מיומנים יוכלו להתמודד עם החידות, אבל זה מצחיק, כי הניסיון שיוביל לפתרון החידות לא נצבר במשחק זה אלא במשחקים אחרים.

אם משווים את אינפרנל למשקחים אחרים כמו DOOM או Wolfenstein. מקבלים משחק שהרבה פחות מעניין לחזור ולשחק אותו, ולמען האמת ברמה הקלה אפילו לא היה לי את החשק להמשיך ולשחק אותו ולכן התחלתי את המשחק מחדש ברמה הקשה.

אם תשאלו אותי מה אנחנו יכולים לעשות עם המשחק אחרי שסיימנו לשחק אותו, התשובה תהייה שתיקה ארוכה מאוד מאוד ולאחר מיכן תנועה חסרת פשר. כי למשחק אין המשך ברשת, ולא ממש מתחשק לי לחזור ולשחק אותו. אבל אולי יהיו אנשים שיהיו חסידי אינפרנל ויהנו לשחק בו עוד פעם ועוד פעם רק בגלל שזה מגניב וכיף. הדינאמיקה של המשחק עצמו מושכת, למרות שהוא מונוטוני ומשעמם, כי קל להרוג בו וקשה למות ולכן אם תתחילו לשחק סביר להניח שתשחקו כמה שעות בלי לשים לב. אבל אחרי שתקומו מהכיסא להפסקה תגידו "משעמם לי" ולא תרצו לחזור לשחק. האורך של המשחק גם מאכזב: אם תיקחו בחשבון ששיחקתי בשתי הרמות, המשחק כולו גזל לי 12 שעות עד לסוף המלא, אולי בגלל שהיוצרים בנו על זה שאני אתעכב בשלבי החידות או מול אוייבים מסויימים.

אהבתי את מה שהם עשו לגרפיקה של המשחק התלהבתי מאוד מהעלילה, ולכן אני גם מתאכזב כל כך מהמשחקיות עצמה, אז יופי הרעים באמת ניצחו, אבל זה היה משעמם.. אם תישאלו אותי היה חסר במשחק טיפה הומור מרושע, או אפילו טיפה הומור רגיל לא הייתה מזיקה. המשחק נראה כל כך טוב, רץ כל כך טוב וכל כך יבש בהומור שנראה כאילו בוטים תכנתו אותו...לכו תדעו.  

האם המשחק שווה את הכסף
לא.
אם להיות פחות קשוח אני אגיד שיש כאן פיספוס אדיר, אולי פעם הייתי ממליץ לאנשים לקנות את המשחק, אבל כידוע היום כולם מורידים משחקים, ולמשחק שאין משחק רשת אין זכות קיום משל עצמו, לא משנה עד כמה המשחק טוב ולא משנה לאיזה פלטפורמה הוא מיוצר. אנשים רוצים להמשיך ולשחק במשחק שהם קנו במיטב כספם הרבה יותר מיומיים ברצף (ראו דוגמת הגיימרים שהתפגרו מול המחשב אחרי כמה ימים רצופים של משחק).

ציונים
גרפיקה: 10
עלילה: 7  (רק בגלל ההקדמה קיבלו העלאה בציון)
מוזיקה: 7
משחקיות: 5
אינטיליגנציה: 8

ציון כולל 8.2, ואל תתחילו להתפלסף לי עם סיפורים על ממוצע ואיך מחשבים אותו, זה מה שהמשחק שווה בסך הכול, יש כאלה שיאהבו אותו יותר יש כאלה שפחות, אבל פוטנציאל יש במשחק הזה ולשם הולכות רוב הנקודות.

הביקורת נכתבה ע"י Falcon

נערכה ע"י רועי א.

הנה עוד כמה תמונות לקינוח: