יש משחקים שמרגע שאתה שומע עליהם, עוד בפעם הראשונה, אתה פשוט יודע שמדובר במשחקים טובים ואיפה שהוא אפשר גם לשמוע את האנשים אומרים את השמות של המשחקים ביראת כבוד כלשהי. את השמות של רוב המשחקים, לפחות אלו שהצליחו בארץ, אפשר לבטא בלא יותר ממילה אחת, או במשהו שנשמע כמו מילה אחת. קחו למשל את Red Alert, (או בשפת העם רדלרט). מי לא מכיר את המשחק עם השם המתחרז הזה. או DOOM. מילה אחת, קצר וקולע. יש גם משחקים כמו Return to Castle Wolfenstein שתומצתו ל-וולפנשטיין. ואפילו כאלה כמו Counter Strike שקוצצו ממש לראשי תיבות CS.

קיצקץ, לפי השם של המשחק Face of War ששובר את השיניים למי שרק טיפה לא שולט באנגלית, וגם לא ניתן לקיצורים מיוחדים (מה אני אקרא למשחק Face? או אולי FW? ממש לא הולך). לא ציפיתי מהמשחק להגיע לגדולות, בהקדמה של המשחק (אולי כי היה חסר לי קטע וידאו שהרשים אותי) גם לא היו דברים מושכים במיוחד ושוב חשבתי שמדובר בעוד משחק סתמי, ואם מדברים על העיצוב, אז נכון הוא מושקע, אבל לא היה בו משהו שמשך אותי לשחק. למעשה, הדבר היחיד שגרם לי לשחק במשחק Face of War הייתה החובה המקצועית שלי כמבקר לעשות את הביקורת כמו שצריך ולא לבלף איזה כמה סקרינשוטים ולצאת ידי חובה כמו איזה ליימר. היה שווה את זה? תקראו ותראו.

הסיפור
בגדול זהו משחק המתעתד לדמות את הקרבות שהיו ביו הגרמנים, הרוסים ובנות הברית במלחה"ע II (עיינו ערך במלחמת העולם השנייה). שהסיפור שלה, אני מאמין, מוכר מספיק כדי שלא אצטרך לספר אותו מהתחלה. אבל לכל מי שפספס את השיעור בבית הספר ונתקע מול המחשב הנה תקציר קצרצר: כולם נלחמו בכולם והמון אנשים מתו במהלך הקרבות, חלק מתו בדרך מטופשת ואבירית והשאר מתו סתם בצורה טיפשית, אז בקיצור זו לא הייתה מלחמה טובה. זהו השלמתי את תפקידי כמורה להיסטוריה להיום.   

דרישות מערכת
נכון ליום הכתיבה, דרישות המערכת עדיין לא התפרסמו, אבל אני יכול להגיד לכם שאני שיחקתי עם 512Mb זיכרון, מעבד AMD 3500, וכרטיס מסך X1600 של ATI והמשחק רץ חלק, בלי שום הפרעות או לאגים. מה שכן, בגלל שאין לי הרבה זיכרון לקח לי הרבה זמן יחסית לטעון את המשחק בכל פעם.

גרפיקה
ניתן במשחק לבחור מוד של קצב רענון, עומק צבע וקצב רענון, כמו גם לשלוט באפשרויות מתקדמות יותר כמו אנטיאלייזינג, Vertical Sync ואיכות הטקסטורה. אני אישית אהבתי מאוד את הגרפיקה של המשחק, שהצליחה להרשים אותי, ביחס למשחקי אסטרטגיה ישנים, ושאני אומר הרשימו  אני לא מדבר רק על איכות הגרפיקה, אלא גם על ההקפדה של היוצרים על הפרטים הקטנים, אלו שעושים את ההבדל, מה גם שהם הקפידו לשמור פרופורציות בכל מה שנוגע למרחב, גדלים של נשקים מבנים, טנקים וחיילים ושלא תחשבו שזה משהו שפשוט לעשות. החיסרון היחיד בשמירה על הפרופורציות היא שבלי הגדרות מתאימות פשוט קשה לאסוף רימונים מהקרקע, בגלל שהם כל כך קטנים על המסך.

סאונד
גם הסאונד הפתיע לטובה במשחק, ואני לא אומר את זה רק בגלל שניתן לשלוט בקצב הערבוב או בבופרים, כמו גם לבחור את העוצמה של כל אחת מהאופציות הבאות: אפקטים, דיבור, סביבה וממשק. אני אומר את זה בגלל שאני נהניתי מהנעימות שהושמעו ברקע, מאיכות בסאונד, בגלל הדיוק שבקולות הנפץ שמשמיע כל כלי ירי. או בקצרה בגלל שאיכות הסאונד הייתה פשוט טובה.

המשחק והשליטה במשחק

על המשחק עצמו אני לא יכול לחוות דעה סופית, כי העותק שקיבלתי הוא בסך הכול עותק של Preview. ולכן צריך לקחת בחשבון שיש עוד המון דברים שישתנו, מניסיון מדובר בעיקר בבאגים שיש במשחק ואני נתקלתי בלא מעט כאלה...

המשחק הוא משחק אסטרטגיה בסגנון Army Man. בו אתם משחקים מפקד-על שיכול לפקוד על חייל אחד או על כוח שלם של חיילים ולתת לכל חייל \לקבוצה\קבוצות הוראות לחימה בעזרת העכבר והמקלדת. למשחק Face of  War יש שלב אימון מטריד לחלוטין, אבל גם נחוץ שאין כמוהו. ואין מה לעשות, מי שרוצה להצליח בקרבות חייב להתאמץ ולסבול טיפה בקרבות. אחרי שסיימתם את האימונים, תוכלו ללכת להלחם בקרבות אמיתיים כנגד המחשב, ברמת קושי עולה. או לחליפין לשחק ברשת כנגד אנשים משרתים אחרים או ברשת מקומית.

שראיתי את האפשרות הזו ממש שמחתי, בגלל שכמה ימים קודם אמרתי שמשחק שאין לו אפשרות של  משחק רשת, הוא משחק מועמד לפריצה (להוציא את משחקי Steam). אז ניסיתי את אופציית הרשת, אבל משום מה לא היו משתמשים שישחקו נגדי, אולי בגלל שהמשחק לא יצא לאור עדיין...

האפשרות היחידה שנותרה לי הייתה לשחק בקמפיין ולבחור להיות בצבא בנות הברית, הרוסים או הגרמנים. האפשרות האחרונה לדעתי מיותרת, אחרי הכול כולם יודעים שהם הפסידו בסוף, ולא רק בגלל זה הייתי מוותר על ייצוג לנאצים כאפשרות למשחק. קחו למשל את ET, גם שהיו צריכים לייצג את הגרמנים בצורה כל שהיא הם בחרו לקרא להם axis או במילים אחרות מעצמות הציר, שיכולים להיות בנוסף לגרמניה גם איטליה ויפן (אז מה אם הם מדברים גרמנית הם בטוח איטלקים).

בפעם הראשונה שסיימתי את האימונים ועברתי לקרבות האמיתיים, חשבתי שאני הולך לכבוש את העולם בחצי שעה, אבל הבומבה שקיבלתי הוציאה לי מהר מאוד את האוויר מהמפרשים וכמעט והתפתיתי לתת למשחק ציון גרוע שלום ולא להתראות. לקח לי בערך יום וחצי להתאושש מרצף התבוסות שספגתי עם החיילים השלומיאלים שלא ממלאים שום פקודה כמו שצריך, כדי להבין שכדי לנצח במשחק הזה אני חייב לשחק בסגנון של אנשים שניצחו במלחמת העולם השנייה: כגון הסוכן בלסקוביץ מוולפנשטיין. או במילים אחרות אני נתתי לכל החיילים במערכה לעשות מה שמתחשק להם. העיקר שהיה לי את החייל שלי, איתו נלחמתי באופן אישי בטנקים וגדודים של נאצים אותם חיסלתי בכל דרך אפשרית. וכך גיליתי שחייל אחד יעיל יכול לגרום להרבה יותר נזק מכיתה שלמה של לוחמים שלומיאלים.

השליטה במקשים במהלך המשחק לא הייתה קשה במיוחד, אני לא אומר שהיא הייתה נוחה, אני גם לא אומר שהסתדרתי עם כל האפשרויות, והיו הרבה דברים שהצליחו להרגיז אותי במקשים ושגרמו לי לבזבז זמן משחק על הבנה בסיסית של מקשים. אבל שוב, השליטה לא קשה במיוחד, ואני מניח שככל שמשחקים יותר במשחק כך מתרגלים אליו יותר, עושים פחות טעויות ומתרגלים יותר למקשים.

אם אתם רוצים לשלוט על היחידות שלכם במהלך המשחק, זה כבר סיפור אחר לגמרי. השלומיאלים הללו יודעים לעשות כל מה שאפשר כדי לעצבן אותך: שאתה רוצה שהם ישכבו אחד נשאר עומד. שאתה רוצה שהם יבואו אחריך, כולם נשארים במקום. שאתה רוצה שהם יתקמפרו כמו שצריך ולא יזוזו, הם מחליטים לשפר עמדה ומתים. או במילים אחרות חבורה של נאבים.

 כמו שאמרתי בהתחלה המשחק הוא משחק מאוד ריאליסטי, ויש בו הרבה דברים שהם ממש מדויקים, אבל בדבר אחד הם פספסו בגדול: הפגזים של הטנקים והארטילריה, כמעט ולא גורמים נזק לחייל שלכם, אולי רק מעיפים אותו טיפה. לי זה היה משהו ממש חביב לגלות. בעיקר שנעמדתי מול שלושה טנקים ותותח וחטפתי ארבעה פיצוצים ברצף. ועוד כמה במהלך הנסיגה, בלי שאיבדתי יותר ממחצית מהחיים של הדמות.

הקטע  הכי מצחיק בכל הסיפור הוא שהפיצוץ כל כך חזק, עד כדי כך שהחייל מאבד את נשקו, שעף לו מהידיים, על הקטע שהידיים של החייל אמורות היו לעוף יחד עם הנשק הם לא בדיוק חשבו.

מרגע שעברתי לחייל שלי שרק אני שולט בו ולא עושה כמעט שטויות, המשחק הפך להיות הרבה יותר מענג. ובלי לשים לב גיליתי שאני גולש עם המשחק אל תוך הלילה. תוך כדי שאני נלחם קשות בקמפרים נאבים שיושבים בבונקרים, ובטנקים שממוקמים מאחורי סוללות עפר ומגובים ע"י אש מקלעים וארטילריה הפחדנים.

הבוטים: ככל שהמשחק נעשה קשה יותר כך גם הבוטים דאגו לעשות לי את החיים קשים יותר, הם עלו על עמדות ירי כמו שצריך, ואיישו טנקים ומקלעים שהצוות הקודם שלהם נפגע. הבוטים גם דאגו היטב להתקמפר ולברוח שצריך (לא שזה עזר להם). חלק מהבוטים אפילו הפעילו שיקול דעת מלאכותי והחליטו מתי כדאי להם לרדוף אחרי חיילים פצועים\נסוגים. עדיין למרות הכול בוטים הם בוטים, ואין כמו לשחק במשחק רשת נגד נאבים ואז לצחוק עליהם.

סיכום
למשחק Face of War לא היו נתוני פתיחה מרשימים. לא, סליחה. המשחק התחיל עם רושם ראשוני גרוע מאוד, השם שלו גרוע והתפריט שלו לא מספיק אגרסיבי. כשהראתי את ההקדמה של המשחק לאחד המבקרים, הוא כמעט ונרדם לי על השולחן מרוב שעמום ומראש לא היו למשחק סיכויים טובים אלמלא הייתי מגלה שיש בו את אפשרות הרשת אבל חשוב יותר, את האפשרות לשחק סולו בלי כל הצוות המרגיז.

אחרי מספיק שעות משחק, אני יכול להגיד לכם שאני ממש שמח שעשיתי את הביקורת כמו שצריך ולא זלזלתי, אני זכיתי לגלות שיש במשחק איכויות רבות; זהו משחק מושקע ואיכותי שהצליח לשאוב אותי אל תוך המשחק בלי ששמתי לב. התופעה של השאיבה לתוך המשחק מוכרת לי היטב מתוך משחקים כמו War Craft  או Red Alert, רק שפה לא צריך לדאוג לעיר שאתה בונה או לתקציב שלך, ואתה יכול לשחק הרבה יותר חופשי ומשוחרר מדאגות ומטלות שאינן מסתכמות ביריבים מתים (בניית עיר ויחידות).

בארץ אני לא יודע אם המשחק יצליח כל כך וחבל, כי יש בו משהו מאוד לא שיווקי, למרות שלמשחק יש פוטנציאל אדיר, מאשר חלק מהמשחקים שהוזכרו לעיל. עדיין, תזכרו שהגרסה שאני שיחקתי בה הייתה גרסה לא מושלמת ויכול להיות שעוד יהיו שינויים במשחק (אני מקווה שיהיו בעיקר באנשי הצוות המעצבנים). לכן אין ציון לכל  סעיף במשחק אלא הערכה כללית של מה לדעתי יהיה הציון של המשחק אם הוא יצא מחר, בערך במתכונת הנוכחית שקיבלתי.

ציון סופי (הערכת Preview).

טוב, כאן המקום להזכיר שמדובר רק בהערכה, אילו זו הייתה הגרסה המלאה, הייתי נותן למשחק ציון בסביבות 8. אני מעריך שאם לא יהיו שינויים משמעותיים בין הגרסאות, אז זה גם יהיה הציון של הגרסה המלאה.