מבזקים

שלושת הימים האחרונים היו ימים עמוסים יחסית ושמונה משחקים חדשים ראו אור בעולמנו הקטנטן, בין אלו שמשכו את העין הכי הרבה היו football mogul ו-The lost Treasures of Alexandria . אבל למה לדבר הרבה?
כנסו לרשימה המלאה של המשחקים הכי חמים

 

 

powered_by.png, 1 kB
ביקורת army of two: the devil’s cartel הדפס דואל
הערכת משתמש: / 1
הגרוע ביותרהטוב ביותר 
נכתב על ידי Administrator   
Tuesday, 23 April 2013

מזה זמן רב אני טוען שמשחקי קו-אופ הם הדבר הטוב ביותר שיכול להיות לגיימר – הם מאלצים את הגיימר המסוגר ואת המסתגר הממוצע להתחבר לבני אנוש אחרים, מה שיוצר אינטראקציה חשובה שחסרה לו כל כך. army of two: the devil’s cartel היה הראשון מבין משחקי הקו-אופ בהם שיחקתי וככל הנראה גם הטוב מביניהם. האם המשחק החדש עושה כבוד למשחק המקורי המצוין ולהמשך המטורף שלו? את זה כבר תצטרכו לגלות בביקורת.

Image


עלילה
אתם משחקים את אלפא ובראבו (או בקיצור, את א' וב'), שני חיילים חדשים שעובדים עבור TWO  - החברה אותה הקימו ריוס וסאלם (הגיבורים מהמשחקים הקודמים). החברה שלכם נשכרה לאבטח את ראש העיר של לה פוארטה המנסה להיאבק בקרטל סמים מסוכן ורצחני שמשליט טרור בעיר שלו. כמובן ששום דבר טוב לא יוצא מזה ומיד בתחילת המשחק השיירה של ראש העיר מותקפת ואתם נאלצים להלחם בשיניים במאות של אנשי קרטל התוקפים אתכם מכל פינה. האם יכול להיות שלקרטל סמים ממוצע יש סדר גודל של 2000 חיילים נושאי נשק בעיר אחת? לא בהכרח, גם העובדה שיש מקומות בעיר שממוקמות בהם מכונות ירייה נייחות לא בדיוק תורמת לאמינות.

לעלילה יש טוויסט, אבל הטוויסט הזה די צפוי וכבר מתחילת המשחק אתם יכולים לנחש מי זה הרע הגדול ומי יהיה הבוס האחרון נגדו תלחמו. באופן כללי, המשחק מרגיש די "מתוח" מבחינת העלילה – לא היה ליוצרים יותר מדי עלילה בתסריט שלהם, אז הם פשוט דאגו שיהיו הרבה אויבים על כל שעל בדרך שלכם...

Image

גרפיקה
הגרפיקה של המשחק גרועה. אי אפשר ליפות את המציאות, המשחק הראשון בסדרה כבר נהנה מגרפיקה איכותית יותר. הדמויות "מרובעות", הבוס ה"שוחט" (מכסיקני מגודל עם פרצוף פסיכופטי וסכין גדולה ביד) נראה כאילו ציירה אותו ילדה בגן ושוב, אם נשווה את המשחק לקודמים לו אין שום אפשרות להשוות בין הגרפיקה הססגונית של המשחק השני והגרפיקה העלובה של המשחק הזה. אמנם המשחק הזה תומך בגרימת נזק סביבתי, אבל אם זה אומר שאני צריך לחשוב שאני משחק ב"דיוק ניוקם" (הישן), אז כנראה שמישהו פישל כאן.

Image

התייחסות מיוחדת צריך להפנות למסך המפוצל של הקו-אופ: במשחק הראשון שמו את התצוגות אחת מתחת לשנייה על פני כל המסך כך שלכל אחד מהשחקים היה מרחב ראייה גדול, אבל כל אחד גם היה חשוף לפחות גובה מהמתרחש לפניו. במשחק השני שמו את התצוגות אחת ליד השנייה, דבר שגרם לשחקנים להיות שמנמנים יותר והצר את מרחב הראייה אבל נתן המון גובה לכל אחד מהשחקנים. במשחק הזה כנראה שהיוצרים החליטו שטלוויזית 80 אינץ' זה דבר שיש לכל אחד בבית והם שמו את שתי התצוגות אחת מתחת לשני, אבל לא על כל המסך, כלומר – בערך 30% מהמסך שלכם יבוזבז על שטח שחור שאיש לא יזכה לנצלו. ההיגיון מאחורי ההחלטה המטופשת הזאת הוא כנראה הרצון לשמור על היחס בין הגדלים של המסך כדי למנוע מהדמויות להיות שמנמנות כמו במשחק השני או גמדות כמו בראשון, אבל בפועל זה גורם לכך שקשה מאוד להבחין באויבים הפזורים בשטח על כל אחד מהמסכים בגלל הגודל  של התצוגה. אם אתם רוצים להבין על מה אני מדבר, קחו את מסך המחשב שלכם ותנסו לשחק עליו ממרחק שני מטר.
Image

סאונד
הסאונד של המשחק בסדר גמור, המוזיקה לא עולה על העצבים ובמהלך קרבות ניתן לשמוע בבירור את היריבים צועקים אחד לשני הוראות (בספרדית) ואולי גם להבין משם משהו, אם אתם דוברים את השפה... להגיד שהצלחתי להבחין בין הקולות של ירי בכלי נשק שונים? לא ממש.

Image

משחקיות והשליטה במשחק
המשחק נפתח באימון קצר, שמסביר לכם איך לתפעל את עצמכם, אבל לא מרחיב כלום על איך לתפעל את העוזר שלכם (במידה ואתם משחקים לבד והעוזר שלכם הוא בוט, כן – אני יודע שזה עקרונית נוגד את הפואנטה של משחק קו-אופ) וכך תגלו שאולי יש לכם בוט שאתם יכולים לשלוט עליו, אבל אין לכם מושג איך.

השליטה במשחק פשוטה מאוד ואופיינית מאוד למשחקי TPS, אבל נראה שיוצרי המשחק היו חייבים לשנות את הפורמט של שני המשחקים הקודמים והרגישו איזו חובה פנימית עמוקה לשנות את הצורה של השימוש באגרו (תשומת לב של היריבים) – אם בשני המשחקים הקודמים היה מד אגרו ברור שגרם לאויבים להתייחס יותר לדמות שעושה יותר רעש, כאן אין מד כזה (אלא אם כן מפעילים אותו וגם אז זה לזמן קצוב בלבד) והיריבים יירו עליכם גם אם השותף שלכם עושה מהומת אלוהים. במקום מד האגרו יש מד אוברקיל (overkill) שנותן לכם את היכולת להיות רמבואים לזמן קצר ולירות בלי הגבלת תחמושת, בלי צורך לטעון ובלי לספוג נזק וכל זה תוך כדי גרימת נזק מוגבר לכל הסביבה (אמינות, כבר ציינתי?). הריגות בזמן אוברקיל ייתנו לכם יותר כסף והן בעצם הדרך העיקרית שלכם להגדיל את ההכנסות שלכם (ובכך גם לעלות דרגות מהר יותר). במשחק הזה אין דברים לאיסוף, אין מזומן לאף אחד ואין אפשרות להציל/ לעשות טובות לאנשים כדי לקבל תוספות כסף.

Image

כל פרק במשחק מחולק לתתי פרקים שבסוף כל אחד מהם תפדו את הכסף על ההריגות ופעולות הקו-אופ שעשיתם בתת הפרק ותוכלו לקנות נשקים חדשים וכן תקבלו תוספות תחמושת משום מקום, רק בגלל שעברתם תת-פרק (מישהו אמר אמינות?). במעבר בין תתי פרקים שכאלו גם ייקחו מכם כל נשק שאספתם בדרך ולא קניתם ויחליפו לכם אותו בנשק ברירת המחדל שלכם. למה? לאן הלך הנשק? לEA  הפתרונים.

דיברנו על נשקים – למשחק הזה אין "נשק אולטימטיבי" אילו אפשר לשאוף, גם אין שיפורים מיוחדים ומגוונים כמו שהיו במשחקים הקודמים. לכל חלק מהנשק יש כמה שיפורים אפשריים שזהים אצל כולם. אם במשחק הראשון יכולתם להרכיב ל-M16 שלכם קנה של קלצ'ניקוב (זה אולי נשמע מגוחך, אבל בהתחשב בזה שבמשחקים האלו כל רובי הסער משתמשים באותה תחמושת יש כאן איזה הגיון מעוות) ושלושה סוגים שונים של ידית אחיזה, ובמשחק השני הייתה לכם גם גישה לשיפורי נשק תוצרת בית כגון משתיק קול שעשוי מפחית קולה, כאן לכל רובי הסער יש את האפשרות להרכיב את אותן העדשות, אותן הידיות ואותן הקתות ועדיין צריך לקנות לכל נשק את אותו השיפור בנפרד! מה זה משנה אם אני משתמש בכוונת ACOG על M16 או על קלאצ' או סקאר?

Image

אם נשווה את המשחק הזה למשחק השני בסדרה, ניתן לראות בבירור ירידה גם במספר האפשרויות לשיפורים, גם במספר הנשקים, גם בהתנהלות העלילה (במשחק השני יכולתם לעשות בחירות ולחיות איתן ועל פיהן העלילה זרמה) וגם בציוד הדמויות.

גם בתפקוד של שחקן פצוע שמחכה לריפוי יש כאן ירידה לעומת המשחק הקודם – אם במשחק הקודם עמד לרשותם הנשק הראשי שלכם בזמן ששכבתם פצועים וכך יכולתם להמטיר גופרית על כל הסביבה, כאן אתם מוגבלים לאקדח בלבד. יתרון שיש כאן ולא היה במשחק הקודם הוא האפשרות לחסל בריונים ומשוריינים בסכין.

Image

חולשה נוספת שקיימת במשחק היא חוסר היכולת של הדמויות להתגנב כמו שצריך. הדרך היחידה שלכם לנוע בחשאיות היא לנוע ממסתור למסתור ואם תרצו להתגנב למישהו ולדפוק לו סכין, תופתעו לגלות שכל החברים של הבחור יודעים איפה אתם וכולם יורים עליכם כאילו אין מחר. מהבחינה הזאת יש למשחק הזה המון מה ללמוד מ-future soldier שם התגנבות זה שם המשחק וכל הסכינאים יכולים לספק את היצרים האפלים שלהם על יריבים לא מוכנים.

נקודה חיובית במשחק הזה שלא הייתה בקודמים היא האופציה לנזק סביבתי – כמעט כל דבר ניתן להרוס ולכן אתם לא יכולים להתקמפר מאחורי קירות לעולמי עד וכך גם היריבים שלכם.

Image

 

לסיכום
המשחק Army of two: the devil’s cartel מצליח לעורר בי געגועים למשחק הקודם, שלא הרשים אותי יתר על המידה וכן למשחק הראשון, אותו אהבתי מאוד. ניתן להגיד שהמשחקים הקודמים בסדרה עוקפים בקלות את המשחק הנוכחי, הן בתחום העלילה והן בתחום הגרפיקה. ודווקא בתחום הגרפיקה, נראה שהשיפור שהיוצרים ניסו להכניס במשחק: מנוע נזק סביבתי, בא על חשבון איכות הגרפיקה במערכת שממלא מוגבלת ביכולותיה כמו ה-PS3.

האם המשחק שווה את הכסף?
המשחק הנוכחי נועד למעריצים שרופים של הסדרה, שמוכנים לוותר על החסרונות שהזכרנו ובתמורה לשחק במשחק ההמשך לסדרה שהם כל כך אוהבים. שחקנים אחרים ניתן לחלק באופן גס לשני סוגים: אלו שנהנים בעיקר מכמות אינסופית של הריגות, ואלו שמחפשים עלילה וגרפיקה איכותיות. הסוג הראשון של השחקנים ללא ספק ייהנה מהמשחק. בקשר לאלו שמחפשים עלילה איכותית... יהיה קשה להם להגיד שמשחק הצדיק עבורם את עלותו.


ציונים:
גרפיקה: 7
סאונד: 9
משחקיות: 7
קו-אופ: 8
עלילה: 7

ציון סופי: 7.6

הביקורת נכתבה על ידי רועי א.

 

 

 

עידכון אחרון ( Wednesday, 24 April 2013 )
 
< כתבה קודמת   כתבה הבאה >
Site by: MtK

eXTReMe Tracker