מבזקים
יצאה ביקורת למשחקOutrun2006 C2C .. אם אתם אוהבים מכוניות, מירוצים, ואולי גם טיפה נוסטלגיה כנסו לכאן.

לקריאת הביקורת
 

powered_by.png, 1 kB
ביקורת למשחק Ghost Recon Future Soldier הדפס דואל
הערכת משתמש: / 3
הגרוע ביותרהטוב ביותר 
נכתב על ידי RoeM   
Tuesday, 05 June 2012

הקדמה
לפני שנתחיל לדווח על המשחק, אני צריך לציין משהו: גילוי נאות, רמאויות במשחקים זה אצלי עניין רגיש, בואו נגיד שאני שונא רמאויות במשחקים, שונא צ'יטרים, איימבוטים ושאר החלאות שיכולים לראות דרך קירות, לעשות טלפורטים במסך או להיות חסיני כדורים בדרך זו או אחרת. מעודי לא רימיתי במשחק רשת ואחד הדברים שגרם לי להפסיק לשחק במחשב במשחקי רשת היה רכיכות רופסות מהסוג שנזכר קודם.

כאשר ראיתי את המוטו של המשחק הזה – "רק המתים נלחמים הוגן" – נשרפו לי כל הפיוזים, זכר לכל אותם הצ'יטרים שהרגו אותי דרך קירות, מאחורי הגב ועם תוכנות שפעלו, גם כשהם לא ישבו מאחורי המחשב.

Image

המשחק
Ghost Recon: Future soldier  מבית Tom Clancy הוא משחק יריות אסטרטגי, בו אתם משחקים בתפקיד "קיוזיק", חייל ביחידת העלית "רוחות הרפאים" של צבא ארצות הברית. את המשחק אתם מתחילים בטוטוריאל קצר שבסופו הדמויות ששיחקתם כולן מתות והחל מאותה הנקודה אתם צריכים לגלות מי עומד מאחורי הפיצוץ שחיסל את חבריכם.

קיוזיק שבין היתר יש לו פה גדול, ומתגלה כחכמולוג מכאן ועד הודעה חדשה עם גישה מעצבנת. נודד עם שלושת חברי הצוות שלו על פני תבל ויחד הם יתחקו אחרי מקור הנשק שהרג את הדמויות הראשוניות שלכם ובין היתר יצילו את העולם מציפורני ארגוני הטרור ושאר ברנשים מפוקפקים.

המשחק נותן לכם באמת תחושה של רמאויות בכל הזדמנות – אתם יכולים לפזר חיישנים שיאפשרו לכם לראות את היריבים שלכם מאחורי קירות (וכמובן – לירות בהם דרך הקיר), לשלוח מזל"ט שייתן לכם מידע על יריבים רחוקים, נקודות מבט שונות על הסביבה ועל הדרך גם יסמן לחברי הצוות שלכם במי לירות, את אותו המזל"ט אפשר להפוך לרכב שיכול לנטרל את כל מי ומה שיש בסביבה שלו ולאפשר לכם לחסל אותם כמו ברווזים במטווח. יש שלב שבו אתם שולטים ברובוט ענק וכמעט ולא משתמשים בנשק האישי שלכם כי הרובוט מחזיק תחמושת בלתי מוגבלת של טילים מונחים ומרגמות מתכווננות והרשימה ממשיכה הלאה. אני לא אתפלא אם יש אנשים שסיימו את המשחק הזה בלי לירות אפילו כדור אחד.

גולת הכותרת של המשחק היא האפשרות להפוך לבלתי נראים – אם רק תלכו לאט ונמוך אתם תתמזגו עם הסביבה ותוכלו להתגנב על כל אחד, לחסל אנשים בלי שמישהו ידע שהייתם באזור ולעבור על פני זקיפים. רוחות רפאים או לא?

Image

השליטה במשחק
הנקודה הזאת היא נושא כאוב. אני מניח שרבים מכם ראו את שבו נראה בחור חביב שולט על הנשק באמצעות הקינקט של XBOX. כל מי שראה את הסרטון אמר וואו, גם אנשים שבינם לבין גיימינג אין דבר או חצי דבר וכך באמת דמיינתי לעצמי שמתנהל המשחק כולו. כשקיבלתי את הדיסק, ראיתי שרשום עליו שהוא מותאם לשימוש ב-playstation move, מכיוון שכשקניתי את הפלייסטיישן קניתי לעצמי גם ערכת sharpshooter (רובה שעליו ניתן להרכיב את שלט המוב ואת הנביגטור כדי להגיע לשליטה טובה יותר בנשק) ומאז, המשחק היחיד שהצלחתי לשחק בו עם הערכה הוא רק SOCOM4 הייתי מאושר עד הגג! סוף כל סוף משחק שיאפשר לי להשתמש בצעצוע שלי.

אני מתקין את המשחק, מחבר את שלט המוב, מנסה לעשות משהו ונאדה – כלום לא קורה.

Image

מסתבר, שהסרטון שהוצג קודם הוא המקום היחיד במשחק שיש תמיכה במערכת שליטה שונה מאשר השלט הרגיל של הפלייסטיישן. מצד אחד זה גרם לי להרגיש מרומה, כי באמת בניתי על לשחק את זה עם המוב, אבל מצד שני – אחרי שראיתי כמה מגניב זה נראה עם הקינקט, אני מבסוט שלפחות החבר'ה עם הXBOX  לא נהנים יותר ממני מהמשחק (אני מקווה)...

המקשים במשחק קצת שונים מאשר המקשים במשחקי יריות (shooters) אחרים בהם שיחקתי לאחרונה, אבל ניסיון להחליף תפקוד של המקשים זה כבר יותר מדי ומסתבר שהמשחק לא תומך בזה בכלל.

חרף שתי הבעיות האלו, השליטה במשחק סך הכל די קלה ומכיוון שאתם משחקים חייל עילית ואף אחד לא רוצה שיחשבו שחיילי עילית הם חבורה של פסאים, יש לכם איימבוט קטן כך שאתם רק צריכים לכוון לכיוון הכללי שבו נמצאת המטרה והוא כבר ישים את הסמן על "מרכז המאסה" שלה, כדי לכוון לראש תצטרכו עוד קצת כיוונן, אבל זה באמת בקטנה.

Image

העוזרים שלכם (בעצם, אתם העוזרים שלהם – אבל למי אכפת?) הם קבוצה קשוחה להפליא, מדויקת בטירוף וחשאית עד אין קץ. לא יצא לי אפילו פעם אחת לראות שגילו מישהו מהם (אותי גילו מלא), הרגו לי אחד מהם רק פעם אחת (אחד מהם היה נשאר כל הזמן קרוב אלי, כנראה כדי להחיות אותי כל פעם) ואפשר בכיף לשבת מהצד ולראות איך הם גומרים לבד את האויבים. אם אתם רוצים שהם ישאירו לכם משהו אתם צריכים לירות מהר ומדויק ואני לא שיחקתי על הרמה הקלה...

דיברנו על המוות, המשחק מאפשר לכם לגסוס שלוש פעמים לפני שאתם מוכרזים כהרוגים רשמית (וחוזרים לנקודת השמירה האחרונה), הגסיסות לא כוללות פגיעות מרימון או טיל שיחסלו אתכם באופן מיידי. זה יכול להיות קצת מרגיז בגלל שכבר יצא לי שהחיו אותי רק כדי לחטוף צרור נוסף ששוב הפיל אותי וכשהחיו אותי בשנית הרימון שזרקו עלי כשגססתי בדיוק התפוצץ וקטע לי את הקריירה. כשמחיים אתכם אתם חסרי הגנה לחלוטין ולא מאופסים על הסביבה שלכם במיל, כך שהתרחיש שתואר למעלה יכלו לקרות די הרבה.

Image

המשחק עצמו זורם ומספק זרם יציב של הנאה ולחץ, כשהדמות החכמולוגית שלכם דואגת לספק כל מיני רגעים משעשעים במהלך המשחק ובסרטונים שבין המשימות. הבוטים היו חכמים בערך כפי שהם היו מיומנים – הפלאנגות בדרום אמריקה היו חבורה של אידיוטים שלא באמת ידעו לירות, החיילים השכירים בשלב השלישי היו קצת יותר קשוחים ובשלבים מתקדמים יותר הם כבר ניסו לאגף, להסתער, להוציא את הדמויות מהמחבוא עם רימונים ולהזמין טנקים ומסוקים לעזרתם.

Image

גרפיקה
הגרפיקה במשחק טובה, אבל לפעמים נראה שהיא קצת כבדה מדי בשביל המערכת – ואני עוד מדבר על מכשיר פלייסטיישן חדש! לראשונה יצא לי לראות לאגים בגרפיקה של המערכת במהלך הסרטונים שבין משימות, כנראה בגלל שהסרטונים נבנו על מנת לתמוך בתלת מימד.

אם כבר מדברים על תלת מימד – זאת כבר הפעם השנייה שאני משחק במשחק שתומך בתלת מימד כשהמערכת שלי לא תומכת באופציה הזאת. הדמויות נראות נפוחות וקצת גרוטסקיות כתוצאה מהתמיכה בD3. חבל שלא לוקחים בחשבון שלא לכולם יש מערכת תומכת (ומסך תומך) ודואגים לאפשרות לביטול הנפיחות המוזרה הזאת בדמויות. חדי העין שביניכם ישימו לב שבאפשרויות הגרפיות יש את האופציה להדליק ולכבות את ה-D3, אבל כפי שזה נראה, לא נוצרה גרפיקה באופן מיוחד לדו-מימד, אלא מדובר בעיבוד גרפי שמתאים את עצמו לשני המימדים בהתאם למערכת ולכן גם מתקבל הרושם של הדמויות הנפוחות כמעה.

הגרפיקה של המשחק עצמו נראית טוב מאוד. כאשר הדמויות משתמשות במכשיר ההסוואה שלהן הן תיצורנה עיוות של הרקע בערך כמו "הטורף" והסביבות שבהן תסתובבו ישתנו ויעבדו לטובתכם או לרעתכם בהתאם למזג האוויר. הפיצוצים לא נראים מרשימים מדי והרימון המבעיר לא באמת נראה כאילו הוא עושה משהו אבל בשורה התחתונה, הגרפיקה של המשחק די סבבה.

Image

 

סאונד
הסאונד של המשחק ברור וחד, אני לא מצליח לדמיין לעצמי עכשיו את המנגינה שמלווה אתכם תוך כדי המשימה, שזה סימן טוב, כי בדרך כלל המנגינות האלו ממש מציקות.

הנשקים המושתקים לא נשמעים כל כך שקטים וכל פעם שיריתי במישהו ישר פחדתי שכולם הולכים לקפוץ עלי, כי הירייה הייתה ממש רועשת (לטעמי), אבל זה לא ממש הפריע לאויבים והם המשיכו לאפשר לי להשחיל אותם בשקט. בתחום הסאונד יש לכם את האפשרות לשלוט בקולות ובעוצמת הוידאו, במוזיקה, באפקטים וכן בשפה שבה ידובבו הסרטונים, אפשרות לא פחות חשובה וקשורה גם כן איכשהו לתחום הסאונד, זו האפשרות להפעיל כתוביות שמאפשרת לאלו שמתקשים לשמוע\להבין את הסאונד להתחבר יותר לתוכן ולעלילה של המשחק.

Image

מולטיפלייר ומשחק הרשת
בואו נתחיל מכך שלמשחק המולטיפלייר יש אפשרות ממש קלילה לצרף עוד חבר, גם כשאתם נמצאים בתוך מסך הקמפיין שהוא לכאורה העולם המבודד שלכם, יש לכם ממשק שמזכיר מאוד את משחק הרשת ומאפשר לכם להזמין חברים למשימות קו-אופ וכל זה בכמה לחיצות כפתור בודדות.

משחק הרשת זה כבר סאגה בפני עצמה, במשחק הרשת כמו שכבר ניחשתם אין "חזקים מול חלשים", אתם יכולים לבחור צד: את הרוסים או האמריקנים, אבל שני הצדדים מצוידים בנשקים וטכנולוגיות דומות למדי, כך שהדבר היחידי שמשתנה זה המבטא של הדמות שלכם.

בדומה למשחקים כמו בטלפילד או COD בהם לדרגה יש חשיבות עילאית, גם כאן משחק הרשת מתחיל קשה מאוד: אתם מקבלים חייל כמעט מחוסר יכולות, עם נשק צולע, כאשר מספרי הקסם הם 6, 18, 20, 32, 50. מה אומר כל מספר? בבקשה: 50 אלו מספר הדרגות שתוכלו לעלות כחייל. 32 ו-20 הן הדרגות בהם תקבלו בפעם הראשונה נשק שפוגע באמת וקטלני פי 10 לפחות מהנשק הראשון. 18 אלו מספר האנלוקים ((Unlock שמחכים לכם במהלך הטיפוס בכל 50 הדרגות ונותנים לכם ציוד חדש. 6 זהו מספר האנלוקים בהם תצטרכו לקחת החלטה ולבחור בין שתי אפשרויות - כשרק אחת מהן תיפתח.

Image

אז כצפוי המשחק ברשת מתחיל קשה, ראשית בגלל שלוקח זמן עד שלומדים את המפות ומקבלים אורנטצייה לגבי הכיוון אליו כדאי לכם לרוץ ומהיכן היריבים אוהבים לבוא. ושנית בגלל שבכל מפגש עם יריבים אתם לרוב תיתקלו ביריבים עם נשקים קטלניים פי כמה ויכולות מגניבות שתוכלו רק לחלום עליהן בדרגות נמוכות. הבשורות הטובות הן שבהתחלה אתם מטפסים מהר מאוד בסולם הדרגות, כך שמהר יחסית אתם יוצאים ממלכודת הדרגות הנמוכות. החדשות הרעות הן שעד שלא תגיעו לדרגה 32, לחלק ניכר מהשחקנים יהיה עליכם יתרון משמעותי בחילופי ירי מטווח קצר עד בינוני.

המפות במולטיפלייר קטנות עד בינוניות, כך שלכאורה היה אמור להיות קל ללמוד אותן, אולם המורכבות הסביבתית וריבוי המימדים (קומות), מקשה על תהליך לימוד המפה ומציאת "אזורי ההרג" של המפה מהם רצוי להמנע. אם מדברים על הרג, יש לי ביקורת קטנה על מערכת הספון: כשאני משווה אותה למשחקים אחרים אני מוצא יתרון אחד וחיסרון אחד, היתרון הוא שהמערכת לא מאפשרת לכם לעשות ספון כאשר חבר לקבוצה קרוב מידי לאובייקט, יש בזה הגיון משחקי, שכן שימוש חכם בספון יכול לגרום לקבוצה שלמה לעבור ישירות ליד האובייקט ולחסל את המשחקיות. החיסרון הוא שהמערכת מאפשרת Base rape: שזה אומר שהיריבים יכולים להתקמפר אצלי בבסיס ולירות בכל חייל שמופיע בלי שתהייה לו האפשרות להגיב, תוסיפו לזה את הלאג הבסיסי של מערכת השרתים של פלייסטישן ותקבלו חוסר אונים מוחלט במצב של Base rape, אותו היוצרים היו אמורים למנוע מראש. שאני חושב על זה, ביותר מחמישים אחוז מהמקרים בהם הדמות שלי נהרגה, זה היה במהלך ספון בלי שהייתה לי האפשרות להגיב.

Image

המולטיפלייר אמור להיות מבוסס משחק קבוצתי: חייל אחד מגן על השני, בעוד חייל אחר מספק תמיכה, מודיעין או מבצע אינטראקציה עם האובייקט. זה בטוח עובד בגרסת ה-PC, בפלייסטישן לעומת זאת השחקנים מתנהגים כמו עדר זברות במנוסה: יוצאים מהספון ומתחילים לרוץ קדימה, בלי לתכנן, לעצור לחשוב או לחכות לשאר החברים. קבוצה שתשחק נכון ומסודר בעולם כזה כאוטי, ללא ספק תשליט טרור במשחק, גם אם בממוצע כל שחקן שבה יהיה פחות טוב מאלו שבקבוצה היריבה.

את משחק הרשת אתם מתחילים עם שלוש דמויות: מהנדס, רובאי או גשש שיצויידו בהתאם לתפקיד הדמות. סגנונות המשחק שעומדים לרשותכם הם: Conflict, Decoy, Saboteur, Siege. שעל אף השמות השונים, יש דמיון רב במשחקיות שלהם, מלבד Siege בו אין ספון ולכן השחקנים הרבה יותר זהירים והמגנים מתקמפרים פי כמה.

Image

לסיכום

Ghost Recon: Future Soldier הוא משחק יריות טקטי שמזכיר את שאר המשחקים מאותו הז'אנר, רק עם תוספת של כל מיני טריקים טכנולוגיים מלוכלכים. מצד אחד המשחק מאכזב עם התמיכה העלובה במוב/ קינקט אבל מצד שני הוא מהוקצע מאוד ומדויק ביותר. אם אתם בקטע של ז'אנר הטקטיקה הזעירה, אתם תהינו מאוד מהמשחק הזה והוא מומלץ בחום. לאלו מכם שלא מכורים לז'אנר אבל מוכנים לבוא בראש פתוח ולשחק בשוטר שמכיל יותר מאשר רק Spray and Pray (רסס והתפלל – לירות לכל הכיוונים ולקוות לטוב, למאותגרים שבינינו), גוסט ריקון יכול להיות דבר מרענן ומאתגר. לאלו שלא יכולים בלי האפשרות לירות מספר בלתי מוגבל של כדורים בלי להחליף מחסניות מומלץ לחזור לשנות התשעים ולשחק בדום.

משחק הרשת של GRFS הוא מאתגר ביותר בשלבים הראשונים, כאשר האינסטינקט הראשוני הוא לזרוק את השלט וללכת לשחק במשחק אחר, אבל הניסיון מלמד שככל שמתרגלים למשחק, למפות ועולים בדרגות כך מתחיל להיות קל יותר להתמודד עם אתגרים, ודווקא הזובור בדרגות הנמוכות, שמעצים את תחושת הניצחון בהמשך ונותן לו משמעות נוספת של "הראתי להם". בגוסט ריקון, אולי יותר מכל משחק אחר שראיתי, יש משמעות גדולה לקבוצה שלכם ולמשחק הקבוצתי.

Image

 

האם המשחק שווה את הכסף?

במשחקים מהסוג הזה אנו מסתכלים בעיקר על משחק הרשת, כאשר המשחק לשחקן היחיד נחשב לבונוס. ובכן במקרה הזה המשחק לשחקן היחיד הוא בונוס משמעותי. העלילה בו נחמדה, הקרבות מאתגרים על אף שהיריבים מתוזמנים להפליא וקטעי הוידאו במעברונים משעשעים.
משחק הרשת של GRFS יוצר הזדמנות לשחקנים להתאגד בקלאנים ולשחק בקבוצות מתואמות. החיסרון של משחק הרשת הוא ריבוי הדרגות וההתקמצנות על הנשקים שעומדים לרשות השחקן. אילו פרמטרים אלו היו פתוחים הייתי ללא ספק אומר שמדובר ב-Counter strike הבא, אולם ההתעקשות על מערכת הדרגות והקפדנות מציבים את המשחק באותו סטנדרט (מכובד) עם COD ובטלפילד, מה שמעיד על כך שאכן מדובר במשחק שנותן תמורה מלאה לכל שקל שתשקיעו בו.

 

ציונים
עלילה: 8
גרפיקה: 9
משחקיות: 9
סאונד: 8
אינטיליגנציית בוטים: 9
משחק רשת: 8


ציון סופי:8.5

 

ביקורת מאת רועי א. 

 
< כתבה קודמת   כתבה הבאה >
Site by: MtK

eXTReMe Tracker