מבזקים

לפני כמה רגעים קיבלנו ידיעה שעומד לצאת משחק חדש בשם  Prizefighter מבית Don King המשחק עתיד לצאת ב-13 ליוני 2008 עבור הקונסולות Xbox 360 NDS,WII,

לסרטון שמסביר על המשחק

 

powered_by.png, 1 kB
ביקורת משולבת PC+ PS3 למשחק וולפנשטיין2 הדפס דואל
הערכת משתמש: / 1
הגרוע ביותרהטוב ביותר 
נכתב על ידי Administrator   
Sunday, 01 November 2009

מבוא
זה לא יאומן, בכל פעם שאני בטוח לחלוטין שהצלחתי להתנתק מעולם הגיימינג ולחיות חיים נורמליים לחלוטין- באותו הרגע יוצאת גרסה חדשה למשחק וולפנשטיין, שמוכיחה לי שגיימר תמיד ישאר גיימר. הפעם הראשונה הייתה בשנה השלישית ללימודי התואר הראשון – אני הייתי בטוח שיותר לא אחשוש לעבור ליד דוכן משחקי מחשב מבלי לבזבז שם חצי יום. באותה השנה יצא המשחק RCW (בחזרה לטירה וולפנשטיין), אם זה לא היה מספיק, לאחר כמה חודשים יצאה גם גרסת הדמו ET שקרקעה אותי מול המחשב.

הימים חלפו והנה אני עומד להתחתן (ובעלים לא אמורים לשחק במשחקי מחשב נכון...?) ובדיוק יומיים לאחר החתונה יצא Wolfenstein ET, אפילו שלדעתי המשחק היה כישלון, השם וולפנשטיין הספיק להקסים אותי ולאשתי לא נותר אלא לפנות למדור לחיפוש קרובים כדי שיעזרו לה למצוא את הסליק הסודי בו חרשתי עם חברים את כל השרתים שהיו ברשת.

הזמן לא עומד מלכת ולשמחתי הרבה אשתי ילדה לי בת חמודה וקטנטנה, אתם כבר יודעים איך הסיפור ממשיך... אבות לא אמורים לשחק במשחקי מחשב... אבל מה לעשות שבדיוק באותו שבוע שנולדה הבת – יצא גם המשחק וולפנשטיין 2? במילים אחרות, אם הצלחתם להרוג אותי במשחק הרשת, זה רק בגלל שאני הייתי עסוק באותו הרגע בלנענע עריסה. בנוסף לכל השמחות, וולפנשטיין2 יצא בגרסת PS3, אמממה – לי אין מכשיר Playstation3. לפחות לא היה עד שיצא המשחק, לא לקח יותר משבועיים מרגע שהבנתי שיש עוד דרך לשחק וולפנשטיין ועד שייבאתי קונסולה חדישה מארה"ב. 

 Image

 הסיפור
 איזנשטט, העיר בה מתרחש כל הסיפור, היא עיר אמיתית במזרח אוסטריה. מסתבר שבעיר הזו יש פורטל (שער) למימד השמש השחורה. מה זה מימד השמש השחורה? את זה קשה להבין, אבל לכולם ברור שהיתרון שלו הוא כמות אדירה של אנרגיה קסומה: אנרגיית השמש השחורה.

מה עושים עם אנרגיית השמש השחורה? ובכן לפי המשחק ניתן לעשות עם האנרגיה הזו כמעט כל דבר ובעיקר כלי נשק איימתניים כמותם לא נראו על פני כדור הארץ גם לא בסיוטים הגרועים ביותר של צ'רצ'יל. אבל כפי שאומר הפתגם העתיק "אליה וקוץ בה". כדי להשתמש באנרגיית השמש צריך גם לדעת לנווט אותה נכון ושימוש שגוי יכול להוביל לשורה איומה של אסונות. לא מאמינים? תשאלו תרבות שלמה של חכמולוגים שהשתמשו באנרגיית השמש השחורה ונמחו מעל פני האדמה.

אותה תרבות עתיקה לא השאירה אחריה יותר מידי מזכרות, אבל אחת המזכרות העיקריות אחריה מחפשים הנאצים היא מדליון קסום,  המדליון נופל איך אם לא לידיים של הסוכן ב.ג. בלזקוביץ. אמרתי קודם מדליון קסום? סליחה, מדובר בסך הכל בתרבות מתוחכמת שידעה לייצר טכנולוגיות מתקדמות ביותר ובין השאר גם מדליון לחימה. בקצרה נאמר שהנאצים מנסים לפתח ולשים יד על כמה שיותר טכנולוגיות מהשמש השחור ואתם תפקידכם הוא לאסוף אינפורמציה ולסכל את תוכניות הפיתוח.

בסיפור שלנו הנאצים טיפה יותר זהירים וסיסטמטיים מקודמיהם, הם ניגשים אל מחקר מימד השמש השחורה באופן המדעי ביותר שרק ניתן. מה שמאפשר להם לפתח שלל של נשקים ואביזרים שמעשירים מאוד את סביבת הלחימה, האם הם יצליחו? האם כאן מתחיל הסוף המר של העולם החופשי? – כל זה תלוי רק בכם.

Image

דרישות מערכת
מעבד: פנטיום 4 במהירות 3.2GHz ומעלה, או מעבד AMD אתלון 64 3400+.
זיכרון: 1Gb.
כרטיס גרפי: Geforce 6800GT ומעלה או ATI Radeon X800 ומעלה.
כרטיס קול – תומך DirectX 9.0C.
הארד דיסק: לפחות 8Gb פנויים ועוד 800 מגה לקובץ הזמני.
חיבור לאינטרנט: כמה שיותר איכותי למשחק הרשת J.

אני שיחקתי עם מערכת עדיפה בהרבה על הדרישות הנוכחיות ובכל התחומים: זיכרון, מעבד וכרטיס מסך ואכן לא הרגשתי אפילו לא לאג אחד בודד, באופן כללי אני יכול להגיד שדרישות המערכת הנוכחיות סבירות לחלוטין כלפי כל מי שקנה מחשב בשנה-שנתיים האחרונות.

עבור ה-PS3: שיחקתי את המשחק עם הגרסה החדישה יותר  - 120Gb Slim, זמני הטעינה של המשחק היו מעט ארוכים, בעיקר שהיה מדובר במשחק הרשת, אבל במשחק עצמו לא היו לאגים או הפרעות כלשהן שפגעו בחווית המשחק.

 Image

 

גרפיקה
הגרפיקה של המשחק איכותית ביותר, בעיקר אם משווים את המשחק הנוכחי ל-RCW, הדמויות נראות אמיתיות, העיצוב של היריבים והמפלצות מושקע, סביבת הלחימה גם היא מרשימה ביותר ומקנה תחושה אוטנטית של עיר אירופאית מתקופת מלחה"ע השנייה. אני אהבתי מאוד את ההשקעה של המפתחים בקטעי המעבר, למעשה אם אני חושב על זה, זו הפעם הראשונה לדעתי – שמראים לנו כל כך הרבה פעמים את הפנים של הסוכן ב.ג בלזקוביץ. במשחק הקודם למשל, מרבית הסרטונים צולמו מגוף שלישי ואם זכרוני אינו מטעה אותי, אז רק בסרטון האחרון מראים את הפנים של בלזקוביץ. אגב סרטונים, אני אהבתי שהוסיפו את האפשרות לעצור סרטונים באמצע ולא רק לדלג עליהם (יש גם את האפשרות לראות מחדש כל סרטון).

הגרפיקאים עשו משהו חכם במשחק: הם חילקו את ארבעת המצבים בהם אתם יכולים להיות (הסבר בהמשך) לפי צבעים. אבל... מסתבר שהמצב האידיאלי להסתובב איתו במשחק הוא כשכל המסך בצבע ירוק, אתם בוודאי מבינים שאחרי ארבע שעות של משחק רצוף, אתם תקומו מהמסך ותתחילו לראות דברים באדום (שהוא צבע משלים לירוק). בכלל, היו שלבים במשחק שאמרתי לעצמי שכנראה ככה בוודאי היו נראים כל משחקי ה-FPS אם לא היו ממציאים את המסך הצבעוני (כן ילדים, פעם המסכים היו ירוקים).

Image

 

האפשרויות הגרפיות שעומדות בפניכם הן: שליטה באיכות הצללים, ברמת עיבוד הפרטים, ברמת המפרט של המפה, בפילטר הטקסטורה (אנסטרופי, בלינארי וטרילינארי). כמו כן עומדת ברשותכם האפשרות לשלוט ברזולוציה עד לרמה של 1280x102475Hz. ובקצב הרענון של עד

עבור ה-PlayStation3: הגרפיקה משתנה באופן קיצוני בהתאם לחיבור בין הקונסולה למסך, בעוד ששימוש בחיבור VGA נתן גרפיקה שהזכירה את ה-PS2. שימוש בכבל HDMI איפשר לשחק ברזולוציה המירבית של המסך 1280x1024, מה שנתן גרפיקה ברמה משביעת רצון לחלוטין.

Image

 

סאונד
 אם אני לא פותח בתלונות על הסאונד זה כבר דבר טוב, ואכן במשחק וולפנשטיין 2 הסאונד משתלב היטב עם קצב המשחק, אין מצבים בהם המוזיקה נמאסת עליכם, אין שימוש מופרז באפקטים, אתם יכולים לדעת מול אילו יריבים אתם נלחמים רק לפי הסאונד היחודי להם ואפילו להבדיל בין המצבים השונים אותם תפעילו דרך התליון.

אחד השיפורים הטובים יותר מ-RCW הוא הקול המעצבן של האזעקה: למרות שגם במשחק הנוכחי יש אזעקות, כאן הן נסבלות ביותר בעוד שב-RCW הייתי מסוגל לחסל מחסנית שלמה על כל כפתור אזעקה רק כדי לפרוק את העצבים שהצטברו מחצי שעה רצופה של משחק ברקע צלילי אזעקה.

כהמשך לחשיפה למינון המוגבר יותר של "הסוכן בלזקוביץ". כאן אנחנו גם זוכים לשמוע את קולו בכל מיני הזדמנויות ובעיקר בסוף כל פרק, כאשר הסוכן בלזקוביץ בכבודו ובעצמו מקריא לנו קטע מהדו"ח המבצעי שלו. עוד אלמנט שנותן עומק למשחק הוא הקראה של "דוחות סודיים": כל דו"ח סודי שתקראו – יוקרא בקולו של מי שכתב אותו, כך מתקבלת תחושה אמיתית יותר של מיהו היריב נגדו אתם נלחמים.

Image

 

הסאונד של הנשקים נחמד ביותר, למרות שברגע שתשימו משתיק קול על הנשקים תהפכו ליותר חשאיים אבל גם תאבדו מהכיף של לשמוע את צליל הירייה. יש למעשה רק שאלה קטנה שהטרידה אותי: למה בחרו לתת למתנקשים קול שנשמע כאילו כרגע הם נשמו בלון שלם של מימן? זה עושה אותם לדי מגוכחים.  

אפשרויות הסאונד העומדות בפניכם אינן המקצועיות ביותר שיש ומתייחסות בעיקר למשתמשים כלליים: שליטה במאסטר, באפקטים, בקולות הדיאלוג במוזיקה ובתצורת הסאונד שלכם (אוזניות, סראונד וכן הלאה).

      Image

 

המשחק והשליטה במשחק
במשחק הנוכחי נותנים לכם סוג מסויים של הדרכה, בואו נקרא לזה "הדרכת פתע", תוך כדי משחק זורקים אתכם לעלילה, מלמדים אתכם כמה כפתורים בסיסיים והופ אתם מוכנים ללחום ברוע. אני מרגיש עם זה סבבה, אחרי הכל כגיימר מנוסה הייתי שמח לוותר לחלוטין על כל שלבי ההדרכה, את הכפתורים אני אמצא בעצמי ומה שלא אמצא לבד אגלה בעזרת תפריט המשתמש.

אם מדברים על גיימרים מנוסים, תנו לי לתת לכם עצה: כל מי שמחשיב את עצמו לגיימר, בין אם מתחיל ובין אם מנוסה – חובה עליכם לעבור את המשחק ברמה הקשה ביותר. במשחק יש ארבע דרגות: קל, רגיל, קשה וסופר קשה. אני עשיתי את הטעות המרה ולקחתי את הרמה "קשה". חשבתי שזה יהיה קשה באמת. אבל מה אני יכול להגיד לכם, לא קשה ולא נעליים, אם הנאצים היו נלחמים במלחמת העולם כמו שהם נלחמו בי במשחק אז הם היו יכולים לסגור את הבאסטה עוד בשנת 1940 ולחסוך מבנות הברית כמה שנים טובות של לחימה.

אתם בטח חושבים "מה הוא מבין מהרמה הקשה ביותר", אז אחרי שסיימתי את המשחק ברמה הקשה, התחלתי אותו שוב ברמה הקשה ביותר וראו איזו הפתעה: עדיין רצתי את המשחק כאילו מולי היו ניצבים חיילי פלסטלינה.

Image

 

במשחק ללא קשר בדרגת הקושי, לא חסכו בתחמושת, אם אתם פראיירים אתם גם תקנו תחמושת בשוק השחור, מנסיון אפשר להתסדר גם בלי לקנות מהם תחמושת. באופן כללי המשחק זורם, ההוראות לפני כל סצנה ברורות מאוד, המפות לא מסובכות מידי בד"כ המפות מסודרות ונוחות והסיבה היחידה לשוטטות במפה היא חיפוש אחרי חפצים סודיים חדשים. על איזה חפצים סודיים אני מדבר? ובכן יש שלושה סוגי של חפצים סודיים: מידע מודיעיני- שנחמד למצוא אבל לא נראה לי שנותן ערך מוסף. מגילות קסם- שמשמשות אתכם לחזק את הקמע שלכם וזהב-שמשמש אתכם למסחר בשוק השחור.

מי אמר שוק שחור?  כמו באלכס חולה אהבה גם כאן, ברגע שיש ביקוש מופיע באורח פלא ההיצע ואם זה בניגוד לחוק, אז מוכרים בסתר וזהו השוק השחור. למרבית הפלא בשוק השחור אתם תוכלו לעשות דברים שאפילו גדולי המדענים הנאצים לא חלמו עליהם, כמו לשפר נשקים מיוחדים שעדיין נמצאים בשלב הפיתוח או לשדרג את הכוחות של הקמע. כל אלו מחזקים את הקונספירציה שהמוכרים בשוק השחור הם ככל הנראה יהודים: חכמים ואוהבים כסף.

Image

על איזה קמע אני מדבר? בשלבים הראשונים של המשחק אתם מקבלים קמע, ואתם לא ממש יודעים איך להפעיל את כל היכולות שלו ורק מידי פעם קורות כל מיני תופעות מוזרות שבד"כ אתם מפגינים חסינות מרשימה בפניהן (בעיקר פיצוצי אנרגיה). עם ההתקדמות במשחק אתם מוצאים קריסטלים מיוחדים שמכילים בתוכם אנרגיית שמש, הקריסטלים משמשים כבטריות נטענות וכל קריסטל משמש אתכם להפעלה של כח אחר: הליכה במימד השמש השחורה, האטת הזמן, מגן, ויריות חודרות שריון עם נזק אדיר. לכל אחד מהכוחות יש את היתרון שלו ואת המצבים היחודיים בהם הוא משמש כדי להתקדם במשחק, אבל המשותף לכל הכוחות מלבד הראשון יש חיסרון אחד גדול: הם מרוקנים מהר מאוד את האנרגייה מהקריסטלים, אתם תוכלו לשים שריון, לעצור את הזמן או לירות כדורים בעוצמה אדירה – אבל לא לאורך זמן, כך שכדאי לכם לנצל כל שנייה שאתם במצב כח מיוחד. כדי לטעון את האנרגיה שלכם אתם צריכים: להמתין, ללכת לחביות אנרגיה או לחפש מקומות מיוחדים במפה בהם יש דליפה של אנרגיית השמש בין המימדים.

המעבר למימד השמש הוא לא רק צעד שנועד להרשים אתכם, זה נכון שמדהים לראות איך הרחוב השקט בלב איזנשטט הופך להיות למקום שנמצא בלב סערה, עם מעיינות אנרגיה בכל מקום וסביבם פזורים יצורים מוזרים עם נטייה לחשמל את כל מי שסביבם כשהם מתפוצצים. המעבר למימד השמש גם נותן לכם את האפשרות לעבור דרך קירות, לטפס עליהם, לראות טוב יותר את היריבים בחושך ולנוע מהר יותר ממה שאתם רגילים.

Image

בתחילת המשחק נדמה לכם כי מי שעומד מאחורי כל העלילה הזדונית באיזנשטט הוא הגנרל זטה – Zetta: האיש והחרק, אבל בהמשך אתם מגלים כי דוקטור גולגולת, האוייב הנאצי האולטימטיבי, זה שאתם פיתחתם הרגל קבוע להרוס לו את התוכניות – הוא זה שאחראי על התכנון והביצוע של תוכנית השמש השחורה. האם תזכו לשים יד על גולגולת במשחק הנוכחי? פחחחחח.....

לעומת גולגולת, אתם תזכו להלחם בשלל של יריבים מיוחדים שיתנו לכם פייט רציני ויאתגרו אתכם כהוגן, זה למעשה ההבדל הגדול ביותר בין RCW לוולפנשטיין2, כאן היריבים באופן כללי לא יאכזבו אתכם. הם יהיו מגוונים יותר ואתם תזכו ללחום בחיילים פשוטים, צלפים, חיילים מיוחדים עם להביאור, מגה-חיילים עם רובי חלקיקים וטסלה, חיילים מעופפים (מעניין ממי גנבו את זה-מדיוק או מ-C&C), קוסמים, מפלצות ממימד השמש השחורה, נשות קומנדו ואפילו לפגוש אם איזה טנק חביב. אותי המגוון הגדול הן של היריבים המיוחדים והן של היריבים הרגילים –הצליח להפתיע ולטובה. עוד משהו שאהבתי ביריבים: אפשר לחסל אותם ב-Fatality: הריגה עם אפקטים מרשימים ביותר.

אם יש משהו יפה במשחק זה האפשרות לחזור על המשימה – גם אם הצלחתם אותה בפעם הראשונה: בסיום כל משחק אתם מקבלים "ציון": כמה זהב, מודיעין ומגילות מצאתם, הציון נראה לכם נמוך מידי? אין בעייה אתם מוזמנים לחזור על המשימה ולחפש טוב יותר. סתם התגעגעתם למשימה או בא לכם להשוויץ ליד חברים? אתם מוזמנים בכל עת לחזור על כל אחת מהמשימות שסיימתם.

Image

 

אז אמרנו שההדרכה במשחק היה די סבבה, אבל אף אחד לא אמר לי שאתם מקבלים את המצפן של קפטן ג'ק ספארו: המצפן שלכם לא מראה על כיוון נוכחי אלא על הכיוון אליו אתם צריכים לפנות, במילים אחרות GPS נוסח מלחמת העולם השנייה. אם תשאלו אותי, המפות בגודל סביר לחלוטין ואפשר היה להסתדר גם בלי המצפן, לי מפה רגילה לחלוטין היתה מספיקה, אבל אם נותנים לי אני לוקח.

בשלב מסויים מתחילים להציג לכם משימות צדדיות, כאלו שלכאורה לא קשורות לעלילה הראשית, מצד אחד אתם אומרים לעצמכם: סבבה, אני אעשה את המשימות, אמצא זהב, אבנה את עצמי וגם אהנה עוד טיפה מהמשחק. מצד שני מתחיל לחלחל החשש שכמו שחירבנו ל-FarCry2 את הצורה עם קו העלילה הלקוי והמסועף גם כאן תלכו לאיבוד, אז אני יכול להרגיע אתכם מראש: זה לא המקרה.

תנו לי להשחיל גם תלונה על המשחק: הדגלים במשחק לא נהרסים, כך גם  לא התמונות של שלל צוררי היהודים. בעבר אחד מההנאות הקטנות שהיו לי במשחק היו להרוס דגלים של הרייך בדרכים שונות, מאחורי כמה דגלים ותמונות אפילו היו מוסתרים מטילי זהב. אבל כאן הסמל של הנאצים מוגן מפני כל השחתה ולא משנה אם תירו בו ברובה סער, להביאור או טיל כתף: הסמלים והתמונות לא נשברים, לא נשרפים ולא נהרסים.

Image

עוד משהו, אני לא יודע אם זו תלונה או לא, אבל אין "אש ידידותית": אתם לא יכולים לפגוע בחברים שלכם, לא יכולים להפעיל את היכולות המיוחדות שלכם במפקדות ולא יכולים לפגוע בחברים. אולי שתי האפשרויות האחרונות סבירות, אבל למה בקרבות אני לא יכול לפגוע בבני הברית שלי? לדעתי זה פוגע בתחושת האוטנטיות של המשחק, אנחנו יודעים טוב מאוד שבכל קרב יש גם "אש ידידותית" וזה שביטלו את האפשרות הזו מוריד מהאתגריות שלה המשחק.

אם מתלוננים על הקרבות אז שמישהו יסביר לי למה אני צריך שבוטים יעזרו לי בקרבות? אני לא אומר שהם לא יעילים: הם כן, אבל יש להם גם נטייה למות ואני צריך על המצפון שלי גם דם של בוטים. הגדיל לעשות אחד הבוטים במפה בה תוקפים את הכנסייה: בשלב הראשון הוא טרח לספר לי שכל חבריו מתו בקרב (רגע לפני שמגיעים לכנסייה) ושנייה אחר כך הוא רץ כמו דביל ישירות לקו האש של מקלע כבד, קוסם ושלושה צלפים.. פלא שהוא וכל החברים שלו מתים.

Image

 

הבוטים היריבים במשחק מפגינים רמה גבוהה של אינטיליגנציה: הם מגלים רגישות לרעשים, כך שאם תשמיעו רעשים הבוטים יהיו יותר דרוכים לקראתכם,  רמת הדריכות של הבוטים מושפעת גם מיריות, קריאות של שאר חבריהם וקולות אזעקה. אסטרטגיית הלחימה הכללית של הבוטים במשחק היא להסתער קדימה (בעיקר בקבוצות) ולהתקמפר. יש הבדל בין ההצהרות של הבוטים "הוא טוען את הנשק קדימה להסתער" לבין המעשים שלהם בפועל (התקמפרות), אבל שמדובר ביריב קשוח כמוני... אני מבין אותם.

 

יש משהו שלא כל גיימר ישים לב אליו, אבל זה היה אחד הדברים הראשונים שבדקתי - גבולות המפה: ב-RCW בזבזתי למעלה מחצי שעה בנסיונות להגיע לאיזור שמרגע שקפצתי לתוכו היתי "מחוץ למפה". דברים כאלו כמעט ולא רואים יותר במשחקים של ימינו, לרוב המתכנתים פתרו את הבעייה ע"י הצבת גבולות בלתי נראים או גבולות אינסופיים. ב-RCW הגבולות היו בלתי נראים ואני מצאתי איזור "פרוץ". בבדיקה של וולפנשטיין 2 מצאתי שגם כאן יש גבולות בלתי נראים, אבל מאחר והם חופפים לגבולות המפה אתם לא תבזבזו סתם זמן לעבור אותם במחשבה ויש משהו נסתר בהמשך.

Image

 

השליטה במשחק נוחה, למרות שלמתבונן מהצד השליטה עלולה להראות טיפה מורכבת. המקשים 1-4 משמשים לשליטה בכוחות הקמע ואילו הנשקים ממוקמים בין המקשים 5 ועד למקש הפלוס, לקח לי טיפה להתרגל שניתן לאכסן נשקים אחרי המקש "0", אבל כאמור: מתרגלים מהר. אפשר אפילו להגיד שהשליטה במשחק נוחה מידי ושכוחות הקמע הופכים את המשחק לקל מידי.

עבור ה-PS3: מדהים לגלות איך השליטה במשחק הופכת להרבה יותר קלה ממש שהיתי רגיל עד כה בשימוש עם מחשב ביתי, בתחילה היה לי חשש רציני שלא אצליח להשתלט על המקשים בשלט החדש, אחרי הכל אני מהגיימרים הזקנים שחורשים על ה-PC. אבל ההסתגלות למקשים הייתה מהירה, מה גם שאת המשחק הנוכחי תכננו כך שהוא קודם כל יתאים לקונסולות ולכן היו כמה אלמנטים ב-PS3 שהפכו את השימוש בשלט והשליטה במשחק לנוחים ביותר. אגב שלט, שמתי לב שבמשחק הנוכחי יש שימוש בכל המקשים של השלט, אף כפתור אינו מובטל ואין חפיפה בין הכפתורים, מה שלא נכון בהכרח לגבי כל משחק.

Image

 

משחק הרשת:
אותי משחק הרשת טיפה אכזב, נתחיל משתי הטענות העיקריות שיש לי על המשחק: א. ניהול השרתים עבור משתמשי ה-PS3 כושל ולי היה קשה מאוד למצוא מספיק שרתים שפעלו בו זמנית  ב. במשחק יש פגיעה משמעותית בדינמיקה: למרות שנשמרו שלושת התפקידים המסורתיים של מהנדס, חייל וחובש; בחלק גדול מהמפות אין משמעות אמיתית למשחק קבוצתי שכן כל מה שנחשב זה רק מספר ההריגות, בנוסף יש ספון כל שלוש שניות וקצב הלחימה הופך למטורף, מה שלא משאיר הרבה מקום למשחק קבוצתי.

Image

 

יש נקודה נוספת במשחק הרשת עליה אפשר להתווכך אם היא חיובית או שלילית: ה-XP נצבר, למעשה אין XP אלא יש כסף שאתם מקבלים תמורת כל הריגה או סיוע לבן-ברית, וכמו במשחק גם כאן אתם משתמשים בכסף בכדי לפתוח נשקים ויכולות משודרגות. מצד אחד – יש בזה יתרון מאחר ויש לאן לשאוף, מצד שני – ההבדל בין חייל שרק מתחיל לכזה שהשתדרג עד הסוף הוא כזה גדול שאין פלא מדוע לשחקן בדרגה 50 שנכנס לשרת שבו כל שאר השחקנים היו בדרגה 1-3, היו פי 5 יותר הריגות מכל שחקן אחר.

בהנחה שהצלחתם למצוא שרת טוב וקבוצה שבה אין הרבה הבדלים בין השחקנים, המשחק הופך להיות  לממכר ביותר, בעיקר שאתם רואים את הדולרים קופצים לכם מול העיניים עם כל פגיעה ביריב. אני אומנם משחק ברשת רק כשבוע, אבל יש לי תחושה שאני אשמח לבלות את הזמן מול משחק הרשת בכל הזדמנות אפשרית.

Image

 

 

מסקנות
וולפנשטיין 2 הוא משחק מז'אנר משחקי FPS העוסקים בתקופת מלחמת העולם השנייה, במשחק הנוכחי הוכנסו לא מעט אלמנטים מעולם הפנטזיה, שבאופן מפתיע הופכים את המשחק למעניין ביותר. המשחק  ללא ספק מביא לנו משהו אחר, חדשני ומעניין. יש חשיבות רבה גם לעובדה שלמשחק יש משחק רשת המאפשר לשחקן להעביר מול המחשב השחקן שעות ע"ג שעות. גירסת היחיד בנויה יפה ונותנת את הדגש על היכרות עם דמותו הסוכן ב.ג. בלזקוביץ, המשחק עצמו זורם עם עלילה חביבה שמתקדמת בקלילות וללא סירבולים מיותרים. יש שפע של תחמושת, ויעדים שניתן להשיג במהלך המשימה. לעומת זאת ההשחתה של סמלים, תמונות וחפצים כאלו ואחרים – פשוט חסרה לי, כמו גם האזורים הסודיים שהיה כל כך כיף לחפש ב-RCW. אם היו שואלים אותי איזה משחק אתה מוכן לשחק שוב מהתחלה,  ללא ספק הייתי עונה וולפנשטיין, למעשה זה בדיוק מה שעשיתי עם גרסת הפליסטיישן, רק ששם בחרתי לשחק את המשחק על רמת הקושי הגבוהה ביותר ואתם יודעים מה? זה לא סוף העולם, קחו את הרמה הקשה ביותר ותהנו מקרבות איכותיים.  

האם המשחק שווה את הכסף
לדעתי כן, ה-SP ממש טוב ובנוסף יש גם MP שמאריך את חיי המדף של המשחק ונותן תמורה מלאה לכסף. השאלה היא לאן המשחק מתאים יותר: למחשב הביתי או לפליסטיישן? קשה לי לענות על השאלה הזו, בשתי הפלטפורמות המשחק כיפי, לפליסטיישן יש את היתרון של המסך הגדול 42" והשלט הרוטט, במחשב לעומת זאת יש את האינטימיות שבישיבה קרובה מול המסך והשימוש במקלדת והעכבר הותיקים. בכל אופן אני מעדיף את גרסת הפליסטיישן, אולי בגלל שהשלט הרטיט לי את הלב..

ציונים:
גרפיקה: 10
מוזיקה: 10
עלילה: 10
אינטיליגציית הבוטים: 9
הבדלים בין רמות קושי:7
משחק ברשת: יש ( נותן בונוס לציון הכללי).

וציון כללי של המשחק 97 .  
קחו בחשבון שכותב הביקורת הוא מעריץ שרוף של סדרת וולפנשטיין

 

 

הביקורת נכתבה בשת"פ עם שמוליק הג'ינג'י. 

עידכון אחרון ( Sunday, 01 November 2009 )
 
< כתבה קודמת   כתבה הבאה >
Site by: MtK

eXTReMe Tracker